על האדמה הזאת / מחמוד דרויש

על האדמה הזאת יש בשביל מה לחיות ; הססנותו של אפריל ,
ניחוח לחם עם שחר,דעות אשה על גברים,כתבי איסכילוס,
ראשית אהבה,עשב על אבן,אמהות עומדות על חוט חליל ופחד
הפולשים מן הזיכרונות.

על האדמה הזאת יש בשביל מה לחיות ; סופו של אלול,גברת
נכנסת לשנתה הארבעים בשיא פריחתה (1),שעת שמש בבית
אסורים (2),ענן מחקה עדת בריות,עם מריע לעולים בחיוך אל
מותם ופחד העריצים מן הזמירות.

על האדמה הזאת יש בשביל מה לחיות ; על האדמה הזאת גברת
האדמה ,אם כל התחלות ,אם כל הקיצים(3),שמה היה פלסטין,
שמה עכשיו פלסטין.יש לי זכות גבירתי,כי את גבירתי ,יש לי
זכות לחיות.

(1) מדינת ישראל עמדה בעת כתיבת השיר על סף חגיגות ה 40 להקמתה
(2) זכרונות ממאסרו של דרוויש בכלא הישראלי
(3)קיצים רבים של קץ

מחמוד דרוויש – חמישים שנות שירה עמוד 224
הספר יצא בהוצאת קשב לספרות ואת היצירות שבו תירגם ראובן שניר מאוניברסיטת חיפה

השיר זכה לתרגום עקום ומסולף של פרץ דרור בנאי ועל כך פורסם פוסט בהעוקץ

הו אתם החולפים בדבור החולף/מחמוד דרוויש

הו אתם החולפים בדבור החולף,

שאו שמותיכם והסתלקו לכם !

הסירו שעוניכם מזמננו והסתלקו לכם !

גינבו לכם תכלת שמים וחול זכרון כאוות נפשכם,

וקחו מראות כרצונכם למען תדעו,

גם אם לעולם לא תדעו,

איך באדמתנו בונה אבן תקרת שמים.

***********************************************************

הו אתם החולפים בדיבור החולף,

לכם חרב – לנו דם,

לכם פלדה ואש – לנו בשר,

לכם טנק ועוד טנק – לנו אבן,

לכם גז מדמיע – לנו גשם,

אותם שמים ואויר עלינו ועליכם,

אז קחו לכם את חלקכם מדמנו והסתלקו,

וארגנו נפש רקודים אחרון והסתלקו !

אנחנו צריכים לשמור את ורדי החללים הקדושים,

אנחנו צריכים לחיות כפי רצוננו.

*****************************************************

הו אתם החולפים בדיבור החולף,

כמו אבק מר, לכו לכם היכן שתרצו

אבל אל תתעופפו בינינו כמו חרקים מעופפים –

לנו יש מה לעשות באדמתנו,

לנו יש חיטה שאנחנו מגדלים ומרוים מטל גופנו,

לנו יש מה שלעולם לא יספק אתכם

אבן או חוגלות,

קחו אפוא את העבר ,אם תרצו, לשוק העתיקות

והחזירו את השלד לדוכיפת, אם תרצו,

על מגש של חרס –

לנו יש מה שלעולם לא יספק אתכם : לנו יש עתיד,

לנו יש מה לעשות באדמתנו.

***********************************************************

הו אתם החולפים בדיבור החולף,

ערמו אשליותיכם בבור נידח והסתלקו לכם !

החזירו את מחוג השעון ללגיטימיות של העגל המקודש

או אל זמן מוזיקת האקדח –

לנו יש מה שלעולם לא יספק אתכם, הסתלקו לכם!

לנו יש מה שאין לכם: מולדת שותתת עם שותת

מולדת הראויה לזכרון או לשכחה,

**********************************************

הו אתם החולפים בדיבור החולף,

הגיע הזמן שתסתלקו לכם

ותלכו לאן שתרצו אבל אל תשארו בינינו,

הגיע הזמן שתסתלקו לכם

ותמותו היכן שתרצו אבל אל תמותו בינינו –

לנו יש באדמתינו מה לעשות,

לנו יש עבר,

לנו יש קול ראשון של חיים,

לנו יש הווה ועוד הווה ועתיד,

לנו העולם הזה והעולם הבא,

הסתלקו לכם מאדמתנו,

מן היבשה והים שלנו,

מחיטתנו ממילחנו מפיצענו,

מכל דבר שלנו, הסתלקו לכם

מזכרונות הזכרון,

הו אתם החולפים בדבור החולף !

מתוך סיפרו של ראובן שניר "מחמוד דרוויש חמישים שנות שירה" שיצא בהוצאת קשב לשירה

השיר לא נכלל בספרי השירה של מחמוד דרוויש, מחמוד דרוויש טען שהשיר הוא גרוע ,וכי למד לכתוב גרוע מחיים גורי.

ירושלים של מטה מאת שלמה חתוכה פורסם ב – 08/10/2013 15:46

ירושלים של מטה

מאת שלמה חתוכה

פורסם ב – 08/10/2013 15:46

"גַּשׁ אֶל הַקַּבָּ"ן/ סַפֵּר לוֹ/ עַל חֲלוֹמוֹתֶיךָ:/ הוּא יַחְשֹׁב אוֹתְךָ לִמְטֹרָף;/ לֵךְ אֶל הָרוֹפֵא/ שְׁאַל אוֹתוֹ/ מַדּוּעַ מְוַדְּאִים שֶׁאַתָּה בָּרִיא/ רַק לִפְנֵי/ שֶׁשּׁוֹלְחִים אוֹתְךָ לָמוּת"

ירושלים של מטה
"מדינת תימן תהרס ותחרב עד היסוד, וירושלים תתבני ותשתכלל, במהרה בימינו אמן"
 (נוסח שהיו יהודי תימן מצרפים בראש או בסוף מכתביהם משם)

כַּמָּה זִכְרוֹנוֹת נִסּוּ לִמְכֹּר לִי עַל יְרוּשָׁלַיִם
אֲבָל רַק בְּאֶחָד הֶאֱמַנְתִּי,
כִּי בּוֹ תִּרְגְּלוּ אוֹתִי שׁוּב וָשׁוּב.
כְּשֶׁרִאשׁוֹנֵי הַתֵּימָנִים הִגִּיעוּ אֶל יְרוּשָׁלַיִם, הִשְׁאִירוּ אוֹתָם מִחוּץ לַחוֹמוֹת;
הָיִיתִי נִזְכָּר בָּהֶם בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיִיתִי נִשְׁאָר לַעֲמֹד
מִחוּץ לַדִּיסְקוֹטֶק.

טוֹב מָה לִי וְלַמּוֹעֲדוֹנִים הָאֵלֶּה
אֲבָל הֵם שֶׁשָּׁמְרוּ עַל זִכְרוֹנֵךְ כְּמוֹ הָיִית אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה
שֶׁהֵגֵנּוּ עַל שְׁמֵךְ יוֹתֵר מֵהַחוֹמוֹת עַצְמָן
נִזְרְקוּ מִמֵּךְ אֶל צֶלַע הַגִּבְעָה וְהַמְּעָרוֹת, גַּב אֶל גַּב
עִם עַרְבִיֵּי סִילְוָאן
זְקוּקִים לְמִלָּתוֹ שֶׁל מֻחַמַּד ג'וֹזְלָן, שֶׁתָּגֵן עֲלֵיהֶם –
לַעֲזָאזֵל, אַלְפַּיִם שָׁנָה בִּישִׁיבָה וְעוֹד
אַלְפַּיִם קִילוֹמֶטֶר בַּהֲלִיכָה
וְהֵם מַגִּיעִים לְאוֹתָהּ נְקֻדָּה.

בִּחְיָאת יְרוּשָׁלַיִם
מָצָאת עִם מִי לְהִתְעַסֵּק:
הַמִּדְבָּר הֶעֱנִיק לָנוּ
זִכָּרוֹן שֶׁל בֶּדוּאִים.
לֹא תַּשְׁכִּיחִי זֹאת מִמֶּנִּי,
לֹא בְּיִחוּסֵךְ כְּבַת הָרִים
וְלֹא בִּפְתִיתֵי שֶׁלֶג לְבָנִים
לֹא בְּקִסְמָן שֶׁל שַׁגְרִירֻיּוֹת זָרוֹת
וְלֹא בְּשָׁלֹשׁ דָּתוֹת וְאֶלֶף כִּתּוֹת
הַמְּסַמְּמוֹת אֶת הַמְּחַזְּרִים,
לֹא בְּגִשְׁרֵי מֵיתָרִים
וּבֶטַח לֹא
בִּדְמָעוֹת שֶׁל צַנְחָנִים.

אֲנִי חַיָּל קָטָן מִדַּי
לְהִלָּחֵם בָּךְ בַּחֲרָבוֹת,
אֲבָל לִכְתֹּב אֲנִי יָכוֹל
וּלְכַוֵּן אֶת הַנֶּשֶׁק שֶׁלָּךְ
אֶל רַקָּתֵךְ –
שַׂמְתִּי פֶּתֶק כְּמוֹ כֻּלָּם,
כָּתַבְתִּי שָׁם:
שֶׁתֵּהָרְסִי
וְתֵחָרְבִי
עַד הַיְּסוֹד.

מכתב לנער מהפריפריה
אַל תִּתְגַּיֵּס
זֶה הַמֶּרֶד

גַּם כָּכָה
לֹא תַּשִּׂיג דָּבָר
כָּל הַהַבְטָחוֹת
שְׁמוּרוֹת לַלְּבָנִים
וְכָל הַהֲנָחוֹת
מֻבְטָחוֹת לְיַלְדֵיהֶם
וְגַם כָּכָה הַזְּכֻיּוֹת
שְׁקוּלוֹת פָּחוֹת מִן הַדְּמָעוֹת
שֶׁל אִמְּךָ
אוֹ שֶׁל אִמּוֹ

מָה אַתָּה צָרִיךְ
שֶׁיָּדֶיךָ יִתְרַגְּלוּ אֶל הַמַּתֶּכֶת
וְעֵינֶיךָ לְהַבִּיט אֶל יְדִידִים
דֶּרֶךְ הַכַּוֶּנֶת
וְלָמָּה לְךָ לִשְׁמֹעַ
נְבִיחוֹת שֶׁל מְפַקְּדִים
עָדִיף לְךָ
הַצְהָרוֹת אַהֲבָה
שֶׁל נַעֲרָה

גַּשׁ אֶל הַקַּבָּ"ן
סַפֵּר לוֹ
עַל חֲלוֹמוֹתֶיךָ:
הוּא יַחְשֹׁב אוֹתְךָ לִמְטֹרָף;
לֵךְ אֶל הָרוֹפֵא
שְׁאַל אוֹתוֹ
מַדּוּעַ מְוַדְּאִים שֶׁאַתָּה בָּרִיא
רַק לִפְנֵי
שֶׁשּׁוֹלְחִים אוֹתְךָ לָמוּת

קַח אֶת שְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים הַלָּלוּ
הַעֲנֵק אוֹתָן לַלֵּב
שֶׁטַח
אֵשׁ טוֹבָה
זֶה הַמָּקוֹם
הַמְּטַשְׁטֵשׁ אֶת הַגְּבוּלוֹת

אוֹ לְפָחוֹת
הַעֲנֵק אוֹתָן לַשֵּׂכֶל
קַח אֶת שְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים לַחְשֹׁב
לַחְקֹר
לָדַעַת
שֶׁהֲרֵי גַּם אִם תְּבַקֵּשׁ לְהִלָּחֵם וְלַהֲרֹג
הֲרֵי קֹדֶם עָלֶיךָ לְגַלּוֹת
מִיהוּ בְּדִיּוּק
הָאוֹיֵב שֶׁלְּךָ.

שלמה חתוכה הוא משורר ופעיל חברתי. חבר בקבוצת המשוררים ״ערס פואטיקה״. מלמד מתימטיקה לפרנסתו.

קלריס חרבון

שיר של קלריס חרבון או "כוס אמא שלכם, חפשו חום בערבות הכפור של האימא הפולנייה שלכם
לי אין חום בשבילכם"

ואני לא יודעת מה לעשות
לשבת על הגדר
לאטום אוזני, לעצום עיניי
להיאלם בדממה של השתקה והכחשה
או לדבר, לזעוק
פשעתם, אחיי בני עדות אשכנז
בני המערב, ערש האור
הרס השחור שלי
חמסתם, גנבתם, אנסתם את תומתם של הוריי
גנבתם לי את הגאווה
פדינו בה תלושי מזון
שילמנו בה את שכר הדירה הציבורית שבה כלאתם אותנו
קנינו בה קמח למופליטה
כדי שנוכל לארח אתכם במימונה
כדי שתוכלו לומר עלינו שאנחנו חמים ויודעים לארח
במקומה קיבלנו בושה, נחיתות, קיפוח
אלה המעות אותן נוריש הלאה
שם בכלא באר –שבע
במרכזי היום למכורים ובמעונות הנעולים לילדים העבריינים שלנו
הילדים הלא נורמטיביים שלנו
כוס אמא שלכם, חפשו חום בערבות הכפור של האימא הפולנייה שלכם
לי אין חום בשבילכם
אבל אני זוכרת
אני לא שוכחת
אני מוכנה לשלם את המחיר של להיזרק מכל מוסד
של להיות "מיליטנטית" ורדיקאלית
אתם מתים מפחד, משקשקים
שניקח לכם את מה שגנבתם לאור היום
את מה שגזלתם ממני, את העבר, ההווה והעתיד שלי
את השפה שלי, את כיבוד אם ואב
הזהות שלי, אני
אני לא סולחת לכם
עדיין לא
תביטו במראה ותגלו כמה אתם מכוערים
חמדנים שכמותכם, איך הובלתם אותנו כצאן לטבח
לגזזת, לעוני, לסמים, לתלות, לפינוי מהבתים שלנו
לשואה שלנו היהודים – הערבים
גרמתם לנו לעזוב את מרוקו שלנו
ואני רוצה לצעוק: "מלך מרוקו, אולי עכשיו תיקח אותנו בחזרה"
הצל אותנו
לקחתם לנו את הבית היחיד שבו יכולנו להרגיש שייכים
הלעטתם אותנו בציונות, בכיבוש
ומבלי שנתנגד
עטפתם אותנו בארעיות קבועה של כלום
ניצחיות של קיבעון וחידלון
תפסיקו כבר מכחישי שואה שכמותכם