השירה העברית המקורית שנישאה מתוך גרונותיהם של הלוויים בבית המקדש דמתה להפליא למנגינות הערביות הבוקעות מתוך מקלטי הרדיו והפאטיפונים שבבתי הקפה הערביים שבשכונת מוסררה ובשער שכם. תקליט אחד היה אהוב אז בכל מקום ובכל עת ובכל שעה, וכשבא עזרא האחרון לכיתתנו והחל לשחר לפנינו,הצטלצל קולו המזמר תשבחות לאלהי אברהם ולאלהי יצחק ולאלהי יעקב,בדיוק כקולו של אותו זמר ערבי השופך את ליבו לפני אהובתו בבת עינו ונשמת חייו. זה לא היה תעתוע דמיון בלבד,באותו יום נודע לי שעזרא האחרון הוא זמר התקליט המפורסם, אהוב הקהל הערבי לא רק בשער שכם,אלא בשערי כל הערים הערביות,מבגדאד הבירה המעטירה ועד לכרך של קהיר.הוא מצא מיד חן בעיני בשערו השחור המבריק המשוח אחורה בשמן המשחה ומסתלסל בקצותיו לעבר עורפו וצדעיו ובשפמו הדק ובחליפתו העשויה בד אנגלי ותפורה אליגנטית על פי מידתו,והמזכירה בצבעה ובגיזרתה את חליפתו של מפקח המשטרה ויליאם גורדון,את שירתו ליווה בפריטה עלי מין גיטארה שנקרית "עוד" וששוליה קושטו בעטרה של צדף,
דוד שחר
היכל הכלים השבורים
יום הרוזנת
עמודים 83-84
המאבק המזרחי 