פנינים נבחרות ממשנתו של משה גרנות/סטודנט מזרחי

• התגובה נלקחה מהאתר של אלי אשד
• סטודנט מזרחי   ביום פברואר 15, 2004 בשעה 9:02 am

  קישור לתגובה | להגיב

  פנינים נבחרות מספרו של ד"ר משה גרנות (מפקח במשרד החינוך!):
  עסקני הקיפוח, שיח של הסתה וגזענות

  ע"פ מוציאי הספר (ראו כריכה אחורית): "ד"ר גרנות עשה לו שם ככותב ללא חת החושף את הלקוי והרעוע במה שנחשב כנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית המתחדשת… הספר מתיימר לנתח את שורשי השנאה העדתית וחושף את מניעיה האפלים".

  · ע"מ 16-17: "קורות העיתים זימנו כאן "תאונה חברתית" נוראה: מי שהגיע לארץ מאוחר יחסית, יוצאי ארצות האיסלם, היו גם פחות מוכנים תרבותית וטכנולוגית להתמודד עם צרכיה של מדינה חדשה… האירופאים הקדימו בזמן, ברעיון ובכוח הביצוע… הסתבר להם (למזרחים) באורח מכאיב למדי שהם אינם חלק מהאפוס האדיר המתחבר כאן במולדת (מפרט- לא הקימו ישובים, לא היו בפלמ"ח, לא הנהיגו את הישוב החדש, לא פיקדו על גדודים במלחמת השחרור, לא יסדו אוניברסיטאות ומכוני מחקר, לא כתבו את ספרי הלמוד)… קשה להשלים עם מצב שבו אתה נחשב לסרח עודף, ואף אחד אינו אשם בתקלה, ועל כן, כנראה, נוצרה התיאוריה חסרת השחר בדבר קנוניה שכביכול נרקחה לנשל את המזרחים"
  · בע"מ 19-28 מביא המחבר ציטוטים מאנשים המוגדרים על ידו כ"עסקני הקיפוח", אנשים המזוהים עם השמאל המזרחי-אנטי/פוסט ציוני וכן עם אנשי ש"ס. מרבית הדוברים מבטאים דעות אנטי ממסדיות, אנטי ציוניות ואנטי אשכנזיות => עצם הצמדת הטיעונים החברתיים לגבי פער וקיפוח עדתי אל טיעוני השמאל המזרחי-אנטי/פוסט ציוני ואלו של ש"ס יוצרים דה-לגיטמציה של הטיעונים לגבי הפער העדתי.
  · ע"מ 29: רצה שר ההיסטוריה, לאסונה של החברה הישראלית..שבין העדות האירופאיות לבין העדות שהגיעו מארצות האיסלאם היה פער איכותי וכמותי אדיר"
  · ע"מ 29-30: הטענה בדבר כוח עבודה זול, שכביכול האשכנזים קיוו להשיג ע"י הבאת המזרחים לארץ, היא שקר חסר רגליים: בסוף שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים היה בארץ חוסר עבודה (אבטלה) נורא…איך זה עלה בדעתם (של האשכנזים) רעיון כה מטומטם להביא למעלה מ 700,000 עולים מארצות האיסלאם כשהארץ סובלת מאבטלה נוראה… מסתבר כי חסידיהם (של "עסקני הקיפוח") מקבלים את הטענה ולא נכנסים לבירור ה"קטנות".
  · ע"מ 31-32: ב 1939 …אחוז היהודים בני ארצות האיסלאם באסיה ואפריקה לא עלה על 10 , אפילו מהטעם הזה הטענה של סמי שלום שטרית וחבריו בדבר העלמת חלקה של יהדות המזרח בהיסטוריה היהודית היא חסרת בסיס: יהדות המזרח הייתה באמת חלק קטן מתוך העם… אך לא רק זאת, מסתבר שבזמן הקריטי להיוצרות ישוב יהודי בא"י, ישוב שיוביל אח"כ להקמת המדינה, יהדות ארצות האיסלאם כמעט שלא לקחה במפעל זה חלק: בשנים 1919-1948 עלו מאסיה ואפריקה 10.4% מכלל העולים" (הערה שלי:מה לגבי האוכלוסיה המזרחית-ספרדית ותיקה בא"י ?) "הם פשוט לא היו ברגעים החשובים של ההיסטוריה היהודית המתחדשת… רובם הגיעו כשהמדינה כבר הייתה עובדה, כאשר כבר הוקז הדם (!) והוקרב הקורבן הנורא…כשכבר נוסד צה"ל…כשכבר למעלה מדור פועלים הטכניון, האונ' העברית ומכוני המחקר".
  · ע"מ 33: "נכון שהיו גם אישים מארצות האיסלאם שהיו פעילים במפעל הציוני, אך הרוב המכריע והמוחלט..ע"י יהודים ארופאים… אל מול מפעלם של אלה (מפרט: הרצל, בן-גוריון, ז'בוטינסקי וכ') לא ניתן להעמיד שום הגות או מעשה של יהודי בן ארצות האיסלאם במאה השנים האחרונות".
  · ע"מ 34: "עד סוף שנות ה 60 תחילת ה 70 כמעט שאין למצוא סופרים עבריים שהם או אבותיהם לא עלו מארצות אירופה… עלול להיוצר הרושם שעלו מארצות האיסלאם מאות ואלפי סופרים ידועי שם , וכאן בתחבולה נכלנית השתיקו אותם והעלימו את יצירותיהם. תרבות אי אפשר למחוק (הערה שלי: מעניין מה יגידו תרבויות שנמחקו, דוגמת הטיבטים תחת סין וכ')… אם האימה הקומניסטית לא אטמה את מעיין יצירתם (של יוצרים בברה"מ הקומניסטית) הרי שגם מעיין היצירה של יוצר תימני או מרוקאי לא היה נאטם – אילו באמת היה קם יצור כזה… ".
  · בע"מ 34-38 מביא המחבר דוגמאות לפיגור הרוחני-תרבותי של תרבות המזרחים: "…במלחמת העולם השנייה נלחמו בצבא האדום קרוב לחצי מליון חיילים יהודים…473 גנרלים יהודים…אישים כמו יצחק שדה, יגאל אלון, יעקב דורי… קיבלו את דרגותיהם הגבוהות לא משום שהם אשכנזים אלא משום תרומתם לביטחון המדינה בעת מלחמת השחרור ואחריה. צר לי מאוד לציין, אבל מארץ אסלמית כמו תימן למשל, לא הגיע אף רב טוראי אחד, והנה, בתקופה קצרה יחסית… יש…גנרלים ממוצא תימני ומשאר ארצות האיסלאם".
  · ע"מ 37-38: " בשמונים השנים הראשונות לקיומו של פרס נובל … הוענקו 79 פרסים ליהודים… אף אחד מחתני הפרס לא נולדו בארץ מוסלמית… שום יהודי יליד ארץ מוסלמית במאה השנים האחרונות לא הגיע לרמת הישגים אפילו קרובה לזו של האישים שרשימה חלקית שלהם הוזכרה לעיל (פרויד, קפקא, אינשטיין ועוד)… איני אומר זאת מתוך שמחה לאיד …צר לי מאוד, אבל באמת ארצות האיסלאם, מהאוקינוס האטלנטי ועד האוקינוס ההודי הן מהארצות המפגרות ביותר בעולם ( הערה שלי: סוף סוף בנאדם שמבין מהי רב תרבותיות !)… עולם פרימיטיבי ואכזר, שעיקר "יצואם" הוא טרור בינלאומי ושנאה אל המערב העשיר והמצליח" (ומשם הגיעו הורינו – אז מה זה אומר עליהם?).
  · ע"מ 38-39: "…עובדה היסטורית היא שמקומות אלו (ארצות האיסלאם) שקעו בתרדמה עמוקה מבחינה תרבותית ש… אף הסיגה את עמיהם, ובתוכם העדה היהודית, מאות שנים לאחור… את העוני, הבערות והנחשלות הביאו בני עדות המזרח מארצותיהם… בא"י הם זכו לקידום שבשום דרך ואופן לא היו מגיעים אליו בארצות מוצאם".
  · בע"מ 39-42 מצוטטים אלי ויזל ושליחי הסוכנות שביקרו במרוקו וארצות צפון אפריקה ומתארים עוני, צפיפות, לכלוך, מחלות, רעב (ע"פ אלי ויזל – יותר מכל גטו או מחנה ריכוז) אימה והשפלות מהערבים.
  · ע"מ 42-43: "אחת הטענות של "עסקני הקיפוח" כנגד "הממסד האשכנזי" היא שהפשע הגואה בעדות המזרח נובע מהאפליה והדיכוי אותם חוו עם בואם לישראל… יש "חדשות" בשביל כל המבקשים לטפל על נקלה בבעיה מורכבת זאת: זונות היו גם במרוקו, יש תיעוד, יש ממצאים סטטיסטיים ותמונות – בשנות החמישים 4% (!) מהאוכ' היהודית במרוקו עסקה בזנות (הערה שלי: המחבר מסתמך כאן על עיתון "כל העיר" – מקור אקדמי מוסמך לכל הדעות)… היו גנבים מרוקאים ושודדים מרוקאים וכל פשע שניתן להעלות על הדעת העלו איתם המרוקאים ממרוקו, כמו שקרה לכל עדת מצוקה שהגיעה לארץ… הגיעו נחשולי העליה מארצות המצוקה האסלאמיות, ושוב הוכה הישוב תדהמה לנוכח מראה בני אדם ברמת ניוול כלכלי, רוחני ומוסרי שלא תיאמן ".
  · בע"מ 44-47 מביא המחבר ציטוטים מספריהם של סמי מיכאל ושושנה בסין-נדב (שניהם ממוצא מזרחי) המתארים שכונות מלוכלכות, חוסר חמימות משפחתית, אדישות ואנוכיות של האבות כלפי הילדים ועוד – ומסכם: "… הורים גוזלים אוכל נפש מעולליהם! הרי לכם תרבות שדוכאה ע"י האשכנזים!… צר לי, אבל עם כל האחווה…הרי שעם "תרבות" כזאת, שבה הגבר הוא האדון העריץ של האשה, שבה משיאים ילדים באונס לזקנים, שבה אבות מוכרים את בנותיהם למרבה במחיר… שבה אב גוזל אוכל נפש מילדיו התינוקות – עם "תרבות" כזו אינני מוכן להסכין ".
  · ע"מ 48: " אין כוונת הדברים לצייר תמונת שחור לבן… הכל יודעים שהיו ריכוזי אוכלוסיה יהודית במז' ארופה שסבלו מניוון כלכלי נורא וכן שהיו ריכוזי יהודים מארצות המזרח שנהנו מחיי שפע ותרבות …אחוז האנלפבתים באותן שנים ראשונות בין העולים האשכנזים היה נמוך בצורה משמעותית מזה שבין העולים המזרחיים".
  · ע"מ 65-66: המחבר מספר מניסיונו האישי כילד ששהה מספר שבועות במעברה על קבוצת עולים מזרחיים שהגיעה למעברה: מלוכלכים, מנוזלים, מסריחים, אלימים ועוד: "עיניהם ופיהם זלגו נוזל מבהיל צמיג ירקרק צהוב, ומאחורי כותנתם הארוכה והמזוהמת (לא היו להם מן הסתם תחתונים או מכנסיים) היו כתמים ענקיים של הפרשות שלא נוקו (הערה שלי: אין הספק כי המחבר יכל לסייע לגבלס וגרינג, לו חי בזמן הנכון)…הסתכלנו עליהם בפלצות גמורה…מהרגע שהגיעו לא ניתן היה להתקרב לברזי המים ולא לבתי השימוש, שהפכו למחראות נודפות סירחון למרחוק… לא חסרו אנלפבתים בין המז' ארופאים, אבל אלה היו מיעוט מבוטל… מצב כזה, שכל המשפחות (המזרחיות)… חותמות באגודל, זה דבר שקשה היה לעכל… עיקר התקלה היה בכך שהם לא הכירו בתקפות הסדר שהמחלקים ניסו להשליט" בהמשך מספר המחבר איך מיד הבינו הוריו כי חייבים לברוח מהמעברה ואיך אביו יצא לסייר בארץ והצליח למצוא מושב עובדים בעמק שהסכים לקבל אותם.
  · ע"מ 73: " הנה החברה הישראלית באמת איננה מחלקת אשראי ע"פ מוצא. מי שמשקיע – מצליח, למרות מוצאו העדתי, ומי שרוצה לשנוא – שונא, אך זו לא תוביל אותו לעולם לנתיב ההצלחה במדע או באמנות".
  · ע"מ 78: בהקשר לפרשת עוזי משולם – "… שאלת ילדי תימן החטופים משנות החמישים (עלילה המזכירה באופייה את עלילות הדם כנגד היהודים בימי הביניים ועד העת החדשה".
  · ע"מ 82-83: "דוד בן-גוריון אמר…"גם העולה ממרוקו שנראה כאילו פרא אדם, שלא קרא ספר מימיו…ואינו יודע להתפלל – עומדת גם מאחוריו ביודעין ובלא יודעין שכינה של אלפי שנים"… אי אפשר להחביא תרבות במשך עשרות שנים – מה שראו דוד בן-גוריון ובני דורו הוא עשרות אלפי בני אדם חסרי כל אוריינות. בניהם ונכדיהם למדו קרוא וכתוב, והתעוררו לשאול אחרי שניים שלושה עשורים – איפה התרבות שלנו? אם איננה , מן הסתם דיכאוה האשכנזים. זה פתרון קל ולא כואב אך שקרי..".

  · ע"מ 83: "נכון שבאותם ימים דיברו חוקרים ועיתונאים על "מנטליות פרימיטיבית", על "נחשלות" תרבותית, מוסרית והיגיינית, על זוהמה, שתייה לשוכרה ועל זנות, על הכאת פקידי סוכנות, על מחלות עור, עיניים ומין, על עצלות, בריונות ושנאת עבודה, על כך שרובם ככולם חסרי כל מקצוע, והגיעו לכאן עניים מרודים, על כך שנשקפת סכנה אמיתי לתרבות האירופאית השלטת בארץ. היום, כאשר יש מוסדות בריאות לכל ובי"ס לכל, וגם פרנסה לא חסרה… נראית התמונה דלעיל בלתי מתקבלת על הדעת, אבל אני הייתי שם וראיתי זאת במו עיני, ואני מעיד כי חוקרים ועיתונאים אלה רק אפס קצהו תארו… את הצואה הדבוקה לכותנות הפעוטות שאיש לא דאג להם אפילו לאוכל נפש, ואת המבוגרים מכים את מחלקי המזון וחוטפים אותו מידיהם, את מכירת המזון תמורת עראק. בניהם ונכדיהם של אותם עולים נפגעים עד עומק הלב ושואלים את הוריהם: כאלה הייתם? … יש מי שמודה, כמו רן כהן, המעיד על עצמו שהמעבר מבגדאד לקיבוץ גן שמואל היה בשבילו… קפיצת הדרך של 300 שנה … ויש מי שטוען בתוקף שהיתה לאבותיו תרבות עדיפה, שהאשכנזים ברשעותם דיכאו והעלימו אותה. אלה האחרונים דנים עצמם להסתגר בעולם של שקר, שפירותיו הם שנאה וחורבן.
  · ע"מ 87: " אילו קם איש רוח מבני עדות המזרח ודורש להפסיק את מחול השדים הזה של הסתה עדתית… אילו אמר שהוא מתבייש שבני עדתו ירדו לרמה כל כך נמוכה של שנאה – סביר להניח שספר זה לא היה בא לעולם. אך האיש הזה לא קם" ( הערה שלי: עכשיו אנו סוף סוף מבינים מדוע נכתב הספר: לא קם איש רוח מזרחי מבויש מספיק).
  · בע"מ 94 מצטט המחבר את אלי חמו ותקווה לוי (מזרחים המזוהים עם השמאל הקיצוני) המגדירים את האשכנזים כאויבם. מכאן משליך המחבר על כלל המזרחים וכן על תהליך חשיבתם: "מסתבר שהעולים המזרחים סמנו מיד עם עלייתם לארץ את ה"אויב" שלהם ולא ממש נזקקו ל"ראיות" כדי לתרץ את שנאתם".
  · ע"מ 101: "… והרי ידוע לכל… כי באוניברסיטאות יש "אפליה מתקנת" בפקולטות היוקרתיות, וכי ניתן להשיג מלגות "עדתיות" רק אם המבקש הוא מזרחי. אני יודע זאת מנסיון אישי, אבל נוח לי להביא את עדותה של שולמית אלוני בנדון: "גם אני באתי מעוני וממצוקה… עשיתי ספונג'ה כדי לממן את לימודי. הרי אני לא מרוקאית אז לא נתנו לי מלגה, כי המרוקאים המקופחים קיבלו את המלגות".
  · ע"מ 103: "חוסר אוריינות ואנאלפביתיות אצל יוצאי ארצות האיסלאם, מסתבר, לא היתה תופעה שולית. לעומת זאת, השכלתם העברית של כל מנהיגי המדינה האשכנזים לא הוענקה להם ע"י המדינה. הם ידעו עברית מן הבית עשרות שנים לפני שהמדינה קמה… רחל לא קיבלה מלגה מיוחדת מהממסד האשכנזי ללמוד עברית כדי להפוך ברבות הימים למשוררת… אלתרמן… לאה גולדברג… ביאליק… גם כאן הפער אדיר בין מי שחיבר את היצירות ובין מי שלא ידע לקרוא אותן".
  · בע"מ 111 מביא המחבר דוגמאות לזמרים מזרחים (יהורם גאון, זוהר ארגוב, אריאל זילבר, אושיק לוי, יגאל בשן, עפרה חזה, קובי אוז, זהבה בן וכ') כאסמכתא: "איך בדיוק פעלה "האפליה הגזענית" של האשכנזים אם תוך זמן קצר כל כך כמעט שאין למצוא על הבימות זמרים שאינם מזרחים?… תרבות היא לא עניין של החלטה אלא עניין של היצע וביקוש".
  · ע"מ 135-137: " עסקני הקיפוח טיפחו 2 אגדות המבוססות על רסיסי אמיתות, הרבה דמיון ואף על שקרים של ממש. האגדה האחת מספרת שהממסד האשכנזי התנכל למסורת הדתית-תרבותית של בני עדות המזרח, אילצו אותם להיתחלן, בכך גרמו להם משבר זהות אשר דרדר אותם לשפל המדרגה החברתי… נכון שבקיבוץ של השומר הצעיר לא הניחו תפילין… יש רסיס של אמת בטענה בדבר העברת הילדים על דתם, אין ספק שמרביתם עברו משבר לא פשוט, ולחלקם נשארה צלקת לכל ימי חייהם, אבל באמת מה היתה הברירה? הקיבוצים והמושבים רצו בכל מאודם לעזור לאנשי המעברות שחיו בתנאים מחפירים… אך לא יכלו שלא לחנך את הילדים האלה ע"פ מצפונם ואמונתם. הם לא יכלו ולא רצו לעשות שקר בנפשם (הערה שלי: ועשו שקר בנפשם של הילדים? )… הורים שלא היו מעונינים בחינוך הזה היו יכולים להחזיר את ילדיהם לבתיהם".
  · ע"מ 142: "כאן אתרכז ברדיפת השלום כביכול של המזרחים… על סמך מה היא מתבססת? על הקריאות "מוות לערבים" הנשמעות אחרי כל פיגוע חבלני, באסיפות בחירות ובמגרשי כדורגל? או שמא על היחס החם שיש להם כלפי אחיהם האשכנזים, שלמרות כל טענות הסרק המוטחות כלפיהם, הרי האמת היא שהם חסכו מפיהם ומפי ילדיהם כדי שיהיה מה לאכול לאחיהם שבאו חסרי כל מארצות ערב"
  · ע"מ 146-147: "… בכל מקום בו רוצים "עסקני הקיפוח" להצביע על "עוול" שמקורו באשכנזים- מסתברים שהם נתקלים , שלא בטובתם, דווקא במזרחים… ובכן, יש פתרון! המוח קודח השנאה שלהם לא יוותר לעולם על "האויב" שהמציאו כדי ללבות שנאה ופירוד. הם המציאו מונח… "מזרחים משתכנזים", כביכול, האשכנזיות היא מחלה חברתית נוראה, בדומה למחלת רוח… מזרחי טוב בעינם הוא בעל מודעות לכך שהופלה, הושפל, שיודע מי אשם וחדור נחישות להפוך את היוצרות…"
  · בע"מ 149 מצטט המחבר מדבריו של סמי שלום שטרית המציג את גישתו לפיה קיימת אירופוצנטריות בטלוויזיה הישראלית, הצגה פטרנליסטית וסטריאוטיפית של המזרחים ותרבותם וכי דרוש מינוי עורכים מזרחיים בלתי מחוקים (הכוונה לבעלי מודעות חב'-מז'): "הבה ננתח את דבריו של סמי… במודעות המכרזים לעורכים… תנאי ראשון הוא שהמועמד יהיה מזרחי… אבל לא סתם מזרחי אלא מזרחי שאיננו מחוק, כלומר, יצטרכו לשאול אותו אם הוא מסכים למרד נוסח סמי שטרית".
  · ע"מ 154: "וכן נשאלות מאליהן שאלות: למה לאשכנזים "לשכנז" את המזרחים אם האשכנזים גזענים רשעים… אם בקלות כזו הם מקבלים אותם לחיקם ו"מעניקים" להם עמדות בכירות בכל תחום?".
  · ע"מ 156: המחבר מצטט את סמי שלום-שטרית: " המזרחים הם רק סבלים וחיילים, נושאי הפוסטרים או האקדחים" ומגיב: "כדי להוציא לאשכנזים עין אחת מוכנים "עסקני הקיפוח" להוציא לעצמם שתי עיניים. המזרחים אליבא דה סמי שטרית הם חבורה של אנשים חסרי דעה, אופי, חוט שדרה והבנה מינימאלית".
  · ע"מ 164: " נראה לי שהמשימה העומדת עתה בפני המורה העברי… היא להדביר את "ההווי העדתי בביה"ס, ומשם בחברה הישראלית בכלל".
  · ע"מ 166: "חזרתי על כך מספר פעמים בחיבור זה: אינני מאמין שמישהו לא זכה ליחס שקיווה רק משום המוצא העדתי, אם לא נלוותה לכך התנהגות בוטה או תביעות חסרות שחר" (הערה שלי: כלומר – אין אפליה על רקע עדתי ואם היתה כזו זה בטח כי האדם היה אלים, וולגרי או פנטזיונר. מעניין שכבר בעת שליחת קורות חייו הוא גילה את כל התכונות הללו ולכן נפסל מלהגיע לראיון).
  · ע"מ 172: :"מן הדין שסוף סוף ידונו באותם מאפייני משנה של עדות מסוימות, הגורמים להן לפיגור חברתי וכלכלי. אינני חושב שזה ייהפך לאירוע טראומטי אם התלמידים יבקשו לחקור את "הסוד" שבגללו הגיעו האשכנזים לרבדים העליונים של החברה. לא חובה רק לקנא ולשנוא, מותר גם להסתכל אל העובדות כמו שהן וללמוד מהן לקח לעתיד… מן הדין אולי לאמץ קצת מן הערכים שהביאו את יוצאי אירופה להצלחה הגדולה בארץ… כוונתי לחשיבות הרבה שמעניקים ה"אירופים" להשכלה, לכך שבמשפחה ה"אירופית" הילד במרכז… ולא האב הגבר, לכך שגם אם לא היה שיויון בין המינים, הנה גם לא היה דיכוי גופני ורוחני של האשה… לכך שרוב ה"אירופאים" המצליחים הם חילונים ובזים בוז עמוק לאמונות חשוכות".
  · ע"מ 173: יוצאי אירופה החיים בארץ הגיעו להישגים אדירים, בעיקר משום שראו כאידיאל את התרבות האירופאית… מי שמתעקש "אידיאולוגית" לחקות את תרבות המזרח, ולפסול את תרבות המערב – אין לו ברירה אלא לראות בתרבות השרויה בארצותיהם של קדאפי, אסד וסדאם חוסים אידיאל".

  סיכום:
  הספר בן 174 עמודים אבל נראה לי שכבר הצלחתם להבין את המסר: אדם שהשנאה ותחושות הנחיתות מפעמות בו , הוא אף מדגיש כיצד אימץ את הסטריאוטיפ השלילי כלפי הרומנים – בני עדתו – איך הקפיד להסתיר במשך השנים את מוצאו, ואיך הוא חש עד היום תחושת מבוכה והשפלה כשמישהו "מחטט" כדבריו במוצאו (מדוע זו סיבה לבושה או השפלה?). המחבר כותב באופן שטחי ורגשי, לחלק ניכר מדבריו אין סימוכין למעט התרשמותו האישית, דברי אנשים בודדים שלדעתו מיצגים קהל רב או סימוכין ממקורות לא בהכרח אמינים.

• ביום פברואר 15, 2004 בשעה 8:22 pm

  קישור לתגובה | להגיב

  יצא לי לצערי לעבוד תחת פיקוחו של איש האשכולות הזה גרנות במרכז הארץ. עוד לפני שקראתי מלה אחת מהדברים האובססיביים האלה שלו שפורסמו כאן, כבר אז ראיתי אצלו משהו נוירוטי לגמרי בעיסוק שלו עם עצמו וזהותו והישגיו וכבודו. גבר דוחה. אדם חסר עמוד שדרה לחלוטין, שמציע עצמו כמשרתם של החזקים תמיד, כמו שהיה במקרה שלי. פשוט עלוב נפש. ועכשיו כשאני קוראת כאן את הדברים המחליאים שלו על התימנים והעולים המזרחים, וכל האובססיה הזאת להוכיח כמה היהודים האשכנזים הם טובים יותר ונעלים יותר, אני מבינה שהאיש גם גזען לא קטן בכלל. זה מבהיר לי הרבה עניינים ביחסו אלי אז שבתמימותי לא ראיתי.