ברכה צפירה ושושנה דמארי לא שרו מעולם מוסיקה מזרחית

הקדמה

המקאם העיראקי הוכרז ע"י אונסקו כמורשת תרבותית לא גשמית של האנושות, ליהודים שהיגרו מעיראק חלק מרכזי בעיצובו ופיתוחו של המקאם. שום תוצר תרבות ישראלי בודאי בתחום המוסיקה לא זכה למעמד דומה.

מוסיקה מזרחית כוללת בתוכה מוסיקה אנדלוסית,צפון אפריקאית,תורכית,ערבית,פרסית והודית. המאפיינים של מוסיקה מזרחית הם הלחנה במקאם,אימפרוביזציות/אילתורים וקישוטים מלודיים.הכלים הפחות מודרנים והיותר מודרנים הם הנאי (חליל) ,ריק (תוף מרים),עוד Oud ,קאנון Qanun ,כינור ערבי (כינור רגיל מכוון בצורה מסויימת),דרבוקה,סנטור

אפשר להגדיל את התזמורת ב 20 או 30 נגנים נוספים עם כלים מודרנים כמו התזמורות שליוו את פאריד אל אטראש,אום כולתום וכו

לשושנה דמארי ולברכה צפירה לא היתה מעולם זיקה למוסיקה מזרחית

ועכשיו לעניינינו

בשנותיה של המדינה הציונית עסקה הציונות בשריפת ספרים בלי להבעיר מדורה ולהשליך לתוכה ספרים. את המלאכה עשו העורכים המוסיקלים שניצלו את אמצעי השידור כדי להשליט את הרפרטוראר שהיתה לו זיקה לאתוס הציוני,שלילת הגלות וכור ההיתוך. האמנים המזרחים ניצלו מציפורניהם של העורכים הציונים באמצעות הקסטות,הרדיו האזורי והיוטיוב.

הערת שוליים – היתה תזמורת ערבית של קול ישראל בערבית עם אמנים שהיגרו מעיראק ,אבל קהל היעד לא היה המהגרים מארצות דוברות ערבית, אלא הערבים שלא גרו בפלסטין. אמן שבא מארץ דוברת ערבית ורצה לפתח ולהתפתח באמנות ששלט בה ,לא קיבל את ההזדמנויות של אמן שבא מאירופה וניגן שוברט.

לפיכך כמו שרועי חסן שרף בצורה מטאפורית את ספריו של נתן זך,אני רוצה שייכרתו "שרתי לך ארצי" של דן אלמגור,העמק הוא חלום,ומפעלו של אליהו הכהן בזמר העברי ועמוד האש של יגאל לוסין.