חברים מספרים על הטייח ימאני

1. על טענות הטייח ימאני כנגד תכניתו של אמנון לוי השד העדתי

   על דבריו של בן דרור ימיני מגיב מאיר עמור באתר העוקץ

   [..]מעניין לראות ולאפיין את התגובות לשני הפרקים ששודרו עד היום. שתיים מהן מעניינות במיוחד: הראשונה היא דיאלוג בין חנוך מרמרי וסוניה אזולאי באתר "העין השביעית", השנייה היא מאמרו של בן דרור ימיני ב"מעריב". אתחיל מהסוף, בעיקר משום שיש מעט לומר על התובנה התרבותית של בן דרור ימיני. הוא מציע למזרחים לאמץ מודל הינדי של התנהגות אתנית (מהגרים הינדים מצליחים) אל מול המודל המוסלמי (מהגרים מוסלמים נכשלים). לא אפרק את טיעוניו באשר להינדים ולמוסלמים באירופה ובאמריקה, אומר רק כי דרך ברורה להפרכתן של דעות "תרבותיות" שכאלה קשורה לאי-ההיסטוריות של הטיעון התרבותי ולפוליטיקה השמרנית המשתמעת מדבריו. אין תרבות מנותקת מנסיבות היסטוריות, חברתיות ופוליטיות, אין תרבות ללא היסטוריה. למשל: קהילות של יהודים ממוצא מרוקאי, תוניסאי, תימני, עיראקי וסורי אשר ויתרו על מנעמי "סל הקליטה" של הציונות הארץ-ישראלית והמשיכו את דרכם לצרפת, לקנדה, לארצות הברית ולאוסטרליה ואשר פעלו ללא עזרת "המודל ההינדי", הצליחו לבסס קהילות פורחות בארצות "מערביות" אלה – "מערביות" לפחות כמו החברה הישראלו-אשכנזית המתאמצת להידמות להן כל כך.

   במדעי החברה נהוג לומר כי זהויות תרבותיות מובנות חברתית. מכאן, המסקנה המתבקשת הינה שמזרחים ואשכנזים נוצרו. מכאן גם כי כישלונם הנוכחי של מזרחים אינו נובע מהתנייה תרבותית "שגויה" אלא ממציאות חברתית מכשילה, מנשלת ומנצלת. מזרחים נוצרו מיהודים אשר הגיעו ממרוקו, מתוניס, מתימן, מעיראק, מסוריה ועוד. גם אשכנזים נוצרו. שניהם – מזרחים ואשכנזים – נוצרו בישראל. המודל התרבותי של ימיני הוא שמיכה אינטלקטואלית קצרה ודקה. למרות מאמציו העילאיים, אין היא מכסה את ערוות הדיכוי, הניצול והשיסוי. גם אידיאולוגיית ה"אינטגרציה דרך חדר המיטות", כלומר יחסים בין מזרחים/ות ואשכנזים/ות והילדים ה"מעורבים", לא שינו ולא יכולים לשנות את מתאר הנוף של החווייה הישראלית. עדיף להיות אשכנזי על מזרחי בישראל. את זאת יודע כל ילד בגן (אולי חוץ מילדים תימנים שהתבגרו והפכו לעיתונאים מצליחים בישראל).[..]

   לרשומה בהעוקץ כאן

   על הטייח ימאני אצל יוסי גורביץ

   מאת קנינו הרס"ר:

   10 במרץ 2014 בשעה 10:22

   לאחר שהשתחררתי משירות כמתרגם מערבית ביחידה 8200, הוזמנתי לעבודת מילואים בתנאי קבע עבור השב"כ והיחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרה. תמורת 55 ש"ח לשעה ניתנו לנו אלפי מסמכים בערבית שנלקחו מבית ראאד סלאח, ונאמר לנו למצוא שם הוכחות להעברות כספים ל"אירגוני טרור".

   נדהמתי מהניסיון הנלוז הזה לתפירת תיק ללא כל חשד סביר. מיותר לציין שלא היו בחומר שום ראיות כאלה, והמשפט ההוא של סלאח אכן הסתיים בקול ענות חלושה. למרות שזה כבר היה ברור לי במהלך השירות הצבאי שלי, זה חיזק אצלי עוד יותר את העובדה שישראל רודפת רדיפה פוליטית ותופרת תיקים לכל מי שמעז לערער על הקביעה של"יהודים" מגיעות זכויות יתר במדינה הזאת על פני אחרים.

   היה ברור לי שמנגנוני המשטר לא יוותרו וימשיכו לרדוף את סלאח, ועכשיו לא מפתיע שהרשיעו אותו ב"הסתה", כאשר כפי שציינת, לרבנים יהודים, לחברי פרלמנט ישראלים ולשאר אספסוף יג"ע לא יעשו כלום אף פעם. אני רואה את הרדיפה הפוליטית הזאת ביומיום ממעקב אחר הדיווחים בתקשורת הפלסטינית ומביקורים בגדה המערבית. אבל היודו-ישראלים מעדיפים להיות עיוורים למציאות הזאת ולגלגל עיניים לשמיים בכל פעם שהפלסטינים מממשים את זכותם להיאבק נגד הדיכוי הישראלי.

   מאת אביבית:

2. 10 במרץ 2014 בשעה 15:04

   בן דרור ימיני הוא ד-מ-ג-ו-ג.
   במדוייק לפי הערך המילוני.

   מרוב שהוא התמיד בשיטה ,
   לדעתי הוא כבר בשלב של חוסר מודעות מוחלט שנובע משביעות רצון עצמית מטורללת.
   בקיצור-
   הוא עובד באיזשהוא מקום כבר גם על עצמו.
   (טרם קראתי את המאמר ותגובות )

   להגיב
3. מאת ראובן:

   10 במרץ 2014 בשעה 17:58

   אנקדוטה מהניסיון האישי שלי עם בן דרור ימיני:

   לפני 3-4 שנים, הוא הוזמן למעין הרצאה + שאלות בקורס קטן במכללה מובילה בישראל. בנוסף לו, השתתפה גם עורכת דין (מוצלחת, שדיברה לעניין יש לאמר) מבצלם כמדומני בנושא: "מעמדו המשפטי של המיעוט הערבי במדינת ישראל".

   על פניו ההרצאה הייתה אמורה להיות די ברורה: סקירת המעמד החוקתי של המיעוט הערבי, לצד דוגמאות פנייה לבג"צ כמו "פרשת קעדאן" וכו'.
   אך למעשה ההרצאה הפכה לבמה להשתוללות איסלאמופובית רבתית של בן דרור ימיני. כהרגלו, הוא דיבר מעט מאוד לגופו של עניין, על "ההיסטוריה המשפטית" ומעמדם של הערבים בישראל (זכויות אינדיבידואליות וזכויות קולקטיביות), אלא הוא בעיקר נגרר למחוזות הזויים של ההגירה המוסלמית הגדולה לאירופה (משום מה בעיקר דיבר על בריטניה) וכישלון "הרב תרבותיות" לדעתו. הוא עשה את כל זה מבלי להשלים לנו את הרעיון שהמוסלמים, כל המוסלמים, הם סכנה שראוי למנוע מהם זכויות שוות.
   מכאן, אפשר להבין כי בן דרור ימיני הוא גזען איסלמופוב שמנסה להשליך ממקרה בריטניה ואנקדוטות נוספות, על מקרה מדינת ישראל.

   בהרצאה הזאת, שאני מודה שהותירה אותי המום, הבנתי למעשה את החוט המקשר בין כתבותיו ודעותיו של בן דרור ימיני. הוא למעשה איסלמופוב, דומה מאוד לאנטישמים ומשתמש באותן הטקטיקות גם אם מחשיב עצמו כ"איש מרכז, בעד פינוי התנחלויות" ושאר שקרים.

   להגיב
   • מאת אביבית:

     10 במרץ 2014 בשעה 18:21

     גם כשהוא(בן דרור ימיני) "בעד פינוי התנחלויות"–
     הוא טורח על רצח אופי כלפי כל מה ומי שמנסה להוביל כנ"ל..
     הוא "בעד" – אבל לא עכשיו לא אח"כ ולא ככה ולא ככה..
     הוא "בעד" אבל תלוי בהשפעת קרני הגמא על ציפורני אבו מאזן ובכלל -הוא כ"כ בעד רק שמי שקורא את כל
     ה"בעד" הזה משום מה ממש מבין הפוך חחח

     אבל מה כן-
     זה קורה עם המון המון המון מילים ופרטי פרטים של הוא אמר והוא אמר,ומשבץ איזה פסיק שישמש לו אליבי שהוא לא לגמרי בימין הקיצוני חח

     מתכונת חוזרת לעייפה בכל מאמריו הטרחנים דמגוגים.

     מאת אביבית:

4. 10 במרץ 2014 בשעה 19:50

   אכן הקטע הוא התחזותו הקונסטנטית והמניפולטיבית עד אין קץ ברמות כמעט פיוטיות של בן דרור ימיני לאיש מרכז,התחזותו לתומך בפשרה מדינית, התחזותו לבעל השקפות ליברליות/זכויות אדם.

   המניפולציה הגיעה לשיאים אבסורדים ומכוערים במיוחד -בשיטתיות ההסתות
   חסרות המעצורים כלפי אלה שכן תומכים בפשרה מדינית,שכן בעלי השקפות ליברליות/זכויות אדם.

   המניפולציה הדמגוגית זוקקה ונטחנה אצל ימיני מאמר אחר מאמר אחר מאמר.

   לא ממש ברור לי למה גורביץ' מתרכז בסלאח .

   בהקשר של הפליטים /מהגרי העבודה מאפריקה –
   ימיני הגיע ממש לשקרים במין 'ריקוד' מניפולטיבי שרק הוא מסוגל לו עם דוחות או"ם.
   הכותרת של אותו מאמר היתה:
   "ישראל קלטה יותר פליטים מכל מדינה אחרת" (חח)-
   וימיני "הוכיח" שזה מדוחות או"ם (חח).

   לפי השטויות שנתניהו פולט סביב ההשתלטות על האונייה לא אתפלא אם ימיני יושב לו על האוזן (לא שחסרים כיפות סרוגות סביב נתניהו עם סוג השטויות התת רמה הנ"ל..)

   • מאת שאול סלע:

     11 במרץ 2014 בשעה 0:12

     הטייח ימאני
     [..]ישראל, מר ווטרס, אינה פטורה משום ביקורת. אנחנו אלופי העולם בביקורת עצמית. אין עוד מדינה שבה, בכל תחום, לא רק בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני, יש כל כך הרבה ביקורת. נוקבת, תוססת, לעתים גם שקרית וצורמת. [..]

     http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/219/722.html

     להגיב
     • מאת אביבית:

       11 במרץ 2014 בשעה 9:48

       כשימיני בעד (כביכול כביכול)'זכויות אדם' – הוא יוצא מגדרו נגד.
       כשימיני בעד (כביכול)'מיתווה קלינטון'- הוא יוצא מגדרו לסרס את כל המיתווה.
       כשימיני (כביכול..)בעד המחאה – הוא יוצא מגדרו להתנפל עליה בקרדומים והסתות.
       כשימיני (כאמור כביכול)לא בצד המעודד שנאת זרים לאומנית – הוא עושה בדיוק כנ"ל (כלומר לגמרי בצד ההוא)

       מה שמוציא מהכלים, זה הכתרתו את עצמו בהפוך ממה שלמעשה הוא מפיץ בשקדנות נמרצת (ומעוותת)של נמלה יומרנית (שכביכול פועלת ל'פי הספר' עם עלק "מקורות"/"ציטוטים" אין ספור/הקלטות -הכל מעוות דמגוגי.
       זה לא היה כ"כ משמעותי לולא הפאק שנוצר.
       הימין הקיצוני הסתער עליו כמובן בחמדה רבה ,ועם הרגלי ההצפה הקבוצתיים שלהם ברשת משמשים לו כמובן להקת מעודדות וכך יצא שמאדירים אותו כ"לא מהימין" ובכל זאת משורר הימין חחחחחח

       *זה הרבה מעבר ל'אנטי עיתונאות'—-
       זה פגיעה בהמון דברים הרבה יותר בסיסיים.
       זה דבר שלא ייעשה.

       נקרא לזה דמגוגייה מרושעת ומסוכנת .
       מסוכנת אפילו מעבר לתמיכה בפועל במה שאסור לתמוך בו-
       זה השחתת המח.

   לפוסט בבלוג של יוסי גורביץ' כאן

   איפה היה הטייח ימאני במלחמת אוקטובר ובמלחמת לבנון הראשונה ?
   האם הטייח הימאני יודע מהו ריח של אבק שריפה ?

   אולי זה יישמע מוזר הטייח הימאני כנראה היה ג'ובניק במלחמת אוקטובר כאשר היה סדיר, והיה גם ג'ובניק במילואים.הטייח הימאני תקף את פעילי הקשת המזרחית וביניהם יוסי יונה. יוסי יונה נפצע בשרותו הסדיר במלחמת אוקטובר בגלל חור שנפער בקרום הריאה. ב 6 לאוקטובר 73 יוסי יונה היה משובץ להגא, ולמרות זאת הצטרף לצוות טנק והשתתף בצליחת התעלה.

   מלחמת אוקטובר 73 "נפלה במשמרת" של בן דרור ימיני,לא מוזכר בשום מקום איפה בן דרור ימיני היה אז. יש כאלה שבאים  בטענות על שירותם הצבאי של אחרים, בזמן שהם עצמם לא הריחו מימיהם ריח של אבק שריפה, לא הוצבו למקומות מהם מגיעים לבתי קברות צבאיים.

   לשאלה מה זה משנה איפה הוא היה ???

   אם יש סבירות (לא מופיע בויקיפדיה) שימיני לא הריח ריח של אבק שריפה ולא היה במקומות מהם מגיעים לבתי עלמין צבאיים,אז הדברים שהוא כתב על דפני ליף בפוסט אויבי המחאה הופכים אותו לחלאת המין האנושי

   

    

    

    

    

    

    

    

    

    

    

    

    

    

    

    

    

    

    

    

    

    

    

    

    

   

    

    

    

    

    

    

   

    

    

    

אורי הייטנר הוא גזען אשכנזי וצורר

בעבר כתבתי פוסטים על דמויות שוליות מהימין כמו נעמן כהן  שמפרסמים בעיתון האלקטרוני של אהוד בן עזר "חדשות בן עזר" . משום שהכותבים הימניים ב"חדשות בן עזר" הם הרבה לאחר גיל הפרישה ואינם בעלי השפעה מחקתי את הפוסטים שכתבתי אודותם כדי לא להציף את הבלוג.

אורי הייטנר הוא מקרה שונה .

אורי הייטנר עמד בראש "מרכז יובלים לתרבות יהודית" שבמכללת תל חי במשך ארבע שנים ,אורי הייטנר פועל גם ב"מכון לאיסטרטגיה ציונית".

הספור התחיל עם הספין השחוק והחבוט של הפיצויים ליהודי ערב ,ואני סיפרתי על הבלוף שכולם מכירים היטב.

שאול סלע (האתר שלי) , 15:44 2/2/2014:

[..]יהודה שנהב בהעוקץ
בשלוש השנים האחרונות אנו עדים לקמפיין אינטנסיבי שמטרתו השגת הכרה, פוליטית ומשפטית, ביהודים-הערבים כ"פליטים". הקמפיין מבקש ליצור בדעת הקהל אנלוגיה בין הפליטים הפלסטינים לבין המזרחים שהגיעו לישראל בשנות החמישים והששים, ולהציג את שתי האוכלוסיות כקורבנות של מלחמת 1948. משרד החוץ הישראלי, בהובלתו של דני איילון, עוסק באינטנסיביות באיסוף עדויות שיקזזו (כמו בתרגיל באלגברה) את עדויות הפליטים הפלסטינים על גירוש, ביזה והרג.[..]

שאול סלע (האתר שלי) , 15:48 2/2/2014:

השוד המושלם

שאול סלע // 16.09.12 11:53

על התרמית שביצירת הזיקה בין החרמת רכושם של יהודי עיראק שנתיים וחצי לאחר שהוחרם הרכוש הפלסטיני כתב יהודה שנהב במאמרו השוד המושלם . יהודי עיראק היו אזרחים עיראקים כאשר התרחשה הנכבה הפלסטינית , והפלסטינים שהו במחנות הפליטים חסרי נתינות כאשר הו
חרם רכושם של יהודי עיראק. עובדה חמורה נוספת היא שימוש בתרוץ של החרמת יהודי עיראק כדי לתת במתנה את הרכוש הפלסטיני לאשכנזים. בן דרור ימיני הוא מהדוחפים הנמרצים של הספין על "קיזוז רכוש" שמשמעותו מתנות לאשכנזים על חשבון סבל של יהודים עיראקים.

כמי שלא רואה בפלסטינים את האשמים במעשיה של ממשלת עיראק, חשוב גם להזכיר שיהודי עיראק ששהו בעיראק במלחמת 48 לא אחראים למעשיה של ממשלת ישראל. משמעות המושג של "קיזוז רכוש" היא הפיכת התנועה הציונית לגורם מסכסך בין יהודי עיראק לבין הפלסטינים הערבים.

ואז באה תשובה של אורי הייטנר

אורי הייטנר (האתר שלי) , 22:36 2/2/2014:
שנהב הוא אנטי ישראלי עלוב, ואין לוקחים ראיה משכמותו. מדינות ערב התנפלו על יהודי ערב מתוך אנטישמיות צרופה, ועליהם לפצותם. ישראל אינה צריכה לשלם ולו אגורה שחוקה על תוצאות התוקפנות הרצחנית נגדה ביום הקמתה. 

ותגובתי שהוציאה את הגזען הצורר אורי הייטנר מהארון

שאול סלע , 01:20 3/2/2014:

הפשעים כנגדי ובני משפחתי שצרובים בתודעתי הם של אשכנזים ולא של ערבים. בניגוד למשה גרנות אורי הייטנר לא טוען את טענותיו של משה גרנות שהמזרחים הביאו את נחשלותם ממקום בו הקהילה היהודית בבגדד הקימה בית חולים ב 1909.

יונתן מקוב והזמורות היבשות
תימני כנרת

ואז באה תגובת המחץ של אורי הייטנר
אורי הייטנר (האתר שלי) , 01:32 3/2/2014:
בסדר, הבנו שאתה חסיד שוטה של המסית האנטי ישראלי הנ"ל.

עד כאן על ה"דיאלוג":

 גם כאשר אורי הייטנר מכיר בכך שהיתה אפלייה ממוסדת הוא עושה זאת כתשלום מס שפתיים משום שהוא יודע שהכחשת הדיכוי תזיק יותר מאשר תועיל.כאשר מוצגים בפניו הוכחות פרטניות ליחס הנוראי הזוועתי שקיבלו המזרחים מהאשכנזים כאשר המזרחים היגרו לכאן אורי הייטנר פונה  להטלת רפש בפעילים מזרחים

אורי הייטנר לא יודע  ש"יהודי ערב" שהוא כל כך דואג להם נתקעו  במעברות והטוריות למשך שנים בעוד שהאשכנזים יצאו מהר מאוד מהמעברות אם הם בכלל הגיעו למעברות. אורי הייטנר גם לא זוכר שהמהגרים האשכנזיים מברה"מ בסוף שנות הששים תחילת שנות ה 70 קיבלו דירות חינם במרכז הארץ ומכוניות חינם, בעוד שהיהודים המזרחים שהגיעו ממרוקו שהמרוקאים היו תקועים בעיירות הדיכוי,הניחשול והקיפוח בפריפריה . אורי הייטנר גם לא ער להשכלה העלובה שקיבלו המזרחים ,ולחסימת אמצעי השידור בפני יוצרים מזרחים.

בגלל מה שאורי הייטנר לא יודע ,לא זוכר ולא רוצה לדעת הוא לא מבין שפעילותה המזוייפת של המדינה "למען יהודי ערב" היא יריקה בפניהם.

בנוגע לטענה של אורי הייטנר שאין לוקחים ראיה מיהודה שנהב או שאורי הייטנר אומר בלשונו "אין לוקחים ראיה משכמותו"

לאורי הייטנר ולמימסד האשכנזי היה ,יש ויהיה אינטרס לטשטש ולהעלים את הראיות שנוגעות לפשעי הציונות האשכנזית שבוצעו כלפי מזרחים. תקוה לוי,אלי חמו,נעים חלסצ'י,גדעון גלעדי זכרם לברכה ו סמי שטרית,אלה שוחט ויהודה שנהב יבל"א הם  הקטר שהניע את הרכבת של תיעוד הפשעים שביצעה הציונות האשכנזית כנגד מזרחים. הם היו בודדים ביציאתם נגד הסביבה שלהם ובטח נגד המימסד הציוני האשכנזי, אבל הם נתנו את ההשראה לעידית פנחס ולד"ר אסתר מאיר גליצנשטיין לתעד את מאבקם של המזרחים בכתובים במחקרים אמינים ורציניים במסגרת מוסדות שפועלים במימונה של מדינת ישראל.
(יד יצחק בן צבי הוא מכון שפועל באופן עצמאי ועל פי חוק)

 

דברים מענינים של זאב צחור

[..]אורי
הלאומיות היא תופעה היסטורית חדשה (יחסית).
שורשה בנצרות הלותרנית. היא זרה לבודהיזם ולאסלם. ההגמוניה האירופוצנטרית של היהודים האשכנזיים הושפעה מהנצרות ומכאן הלאומיות (המאוחרת) שלנו.
החשיבה שרוח המערב (הנצרות) היא הדרך האוניברסלית הנכונה היא סוג של אימפריאליזם אידאולוגי.[..]

 

השימוש במילים גלותיים מביאים את גזענותו של הייטנר לשיא ראה תשובתו לשאול סלע

 

שאול סלע מאיר שלו השתמש במילים "היחסים בין העדות" ,אין יחסים בין עדות יש יחסים בין אנשים.

אהבתי · השב · ‏3 מרץ‏ ב-‏00:19‏

 

אורי הייטנר מי שמנסים להנציח את העדתיות, מנסים להנציח יחסים בין עדות. לא יחסים טובים.

אהבתי · השב · ‏3 מרץ‏ ב-‏00:29‏

 

שאול סלע רועי חסן ,שלומי חתוכה ,אמנון לוי ועדי קיסר לא קיבלו את השראתם ממירי רגב.

http://alllies.org/blog/archives/43343#.WLlWMTuGPIU

מכתב לנער מהפריפריה – הכל שקרים

אַל תִּתְגַּיֵּסזֶה הַמֶּרֶדגַּם כָּכָהלֹא תַּשִּׂיג דָּבָרכָּל הַהַבְטָחוֹתשְׁמוּרוֹת לַלְּבָנִיםוְכָל הַהֲנָחוֹתמֻבְטָחוֹת…

ALLLIES.ORG

אהבתי · השב · הסר תצוגה מקדימה · ‏3 מרץ‏ ב-‏13:41‏

 

אורי הייטנרעסקני הגלותיות מתחלקים לשניים: עסקני הגלותיות בפוליטיקה ועסקני הגלותיות בשירה.

אהבתי · השב · ‏3 מרץ‏ ב-‏15:03‏

 

 

שנאת המזרחים והנשים של אהוד בן עזר

מתוך גליון 876 של  חדשות בן עזר

[..]עכשיו אני לגמרי מבולבלת, האם לאור מצבי הרב–עדתי המסובך, עליי לאסוף את ילדיי ונכדיי ולצאת לרחובות עם דגלי מחאה ולפידים בוערים ולהבעיר את המדינה? …

מה אתה אומר, אמנון לוי?

ומה דעתך, עו"ד ציון אמיר?

אהוד: מה ששני המצליחנים ה"מזרחיים" האלה קוראים בגאווה, שגם טבולה בגועל, "התאשכנזות" – זוהי הישראליות במיטבה, ואמנם לעיתים גם במירעה, כמו השוויץ שלהם… זוהי התרבות הישראלית–העברית החדשה, שבה נטמעו גם רוב היהודים שעלו מאירופה מאז ראשית העלייה הראשונה, כולל ה"רוסים" האחרונים, שבעוד דור אחד כבר לא יהיו "רוסים" אלא חלק מן הזהות והתרבות הישראלית הכללית. למעט אולי החרדים, הש"סניקים ועובדי האלילים של הבאבות.

אגב, גם בטהובן ומוצרט ומהלר היו "אשכנזים" – והם חלק מן התרבות הישראלית במובנה הרחב ביותר [קונצרטים, קול המוסיקה, הזיכרון המוסיקלי של כל אחד מאיתנו], כלומר, תרבות שאינה מנותקת מן המיטב של תרבות העולם, כולל גם שיאים של תרבות ערבית, כמו יצירותיו המתורגמות לעברית של נגיב מחפוז; אבל, בבקשה – לא אום כולת'ום במקום וֵרדי, על כך יעידו גם "מזרחיים" רבים.[..]

 

 

ראו גם חדשות בן עזר 918

 מתוך גליון 817 חדשות בן עזר

 אהוד: התרבות הישראלית העברית החדשה היא היהדות החשובה ביותר של ימינו – גם אם יש כמה לא-יהודים שלוקחים בה חלק.

מעולם לא היה רנסנס כזה בעם היהודי וביהדות – כמו מאז שהחלה העלייה הראשונה לארץ-ישראל. כל המקשקש על היותה של תרבותנו הישראלית החילונית, הפלוראליסטית –"עגלה ריקה", ועל הפער בה מ"התנ"ך לפלמ"ח" – הוא בעיניי דמגוג. מעולם לא ישבו כל כך הרבה יהודים, שרובם דוברי עברית, חופשיים מבחינה לאומית, תרבותית ודתית – על אדמתם, בארצם. אנחנו היהדות החשובה ביותר, היצירתית ביותר – של דורותינו מאז העלייה הראשונה ומאז ברנר בארץ-ישראל.

 אז מה אתם באים כאן עם דפי התלמוד המשעממים, הלא-עבריים אפילו – לזיין לנו את השכל כאילו אנחנו ריקים ופוחזים ואילו אתם – הדתיים, ומעריצי התלמוד, ו"המסורת" – הנכם היהודים האמיתיים. כן? ובכן, עכוזינו נפנה לכם לנשיקה – מתחזים אופורטוניסטים שכמותכם, ערלים להיסטוריה היהודית. התרבות היהודית-העברית המפוארת, החילונית ברובה, שצמחה בישראל – אינה זקוקה להרצאות ב"עלמא" ולרות קלדרון ודומיה, המתחפשים למייסרים שלנו. אני מקבל חרארה מהפטפוטים הלמדניים שלהם כאילו הם גילו את היהדות האמיתית בעולם חילוני שוקע ונטול שורשים! – איזו בדיחה! בבקשה מכם, השאירו את התלמוד לפאראזיטים הכלואים בישיבות בישראל, ממילא שום גאון לא יצא מהם, ומבחינה תיאולוגית הם אפילו לא התמודדו עדיין עם השואה! ה"מאמינים" הללו!

חבריי ואני, כל חיינו, כל יצירתנו – הם פרק חשוב ביהדות ובהיסטוריה היהודית-העברית בת-ימינו, כך לדוגמא גם הזמר העברי, ומלחמות ישראל, ורחל, ולאה גולדברג, ואסתר ראב, ואלתרמן – וכך גם יְלמדו אותם ויִלמדו מהם הדורות הבאים – אבל אנחנו, ודומה שכך חשים גם רוב היוצרים בישראל, בעבר ובהווה, אנחנו שהננו היהדות העברית החיה והאמיתית של דורנו – אנחנו לא לוקחים חלק בבדיחה של ה"יהדות" המתחסדת והמלוקקת – שאותה מלמדת לנו רות קלדרון, המרוצה כל כך מעצמה. צר לנו, אצלנו למדנות בתלמוד היא סמל לא רק לחוכמה אלא גם לטיפשות ולבזבוז זמן!

עדכון מחדשות בן עזר גליון 995,  20 בנובמבר 2014

 

בסיכומו של דבר זה היה ערב מאוד מעודד. אילו כל עדות-המזרח היו כיוצאי עיראק – לא היתה בעייה עדתית בארץ. חוץ מניסים משעל לא היה אפילו חובש כיפה אחד. כולם אנשים מאוד מערביים בלבוש ובנימוסים, למרות הסמבוסק שהוגש בכניסה. לא היה שמץ של מרירות. לא נשמעה המילה קיפוח. לא היו שום טענות לזולת (לבד מההנחה המשותפת לכולם שכאילו רק הם היו צריכים לעבוד קשה כדי להגיע לאן שהגיעו). היתה הזדהות שלמה עם המדינה, עם הציונות, עם הקשיים של העלייה, וגאווה על ההישגים שהגיעו אליהם בעבודה קשה ובכישרון. לא היה שום דבר על תרבות מזרחית נפרדת אלא להיפך, גאווה על השתלבות בחיים הישראליים הכלליים בכל התחומים החשובים, ללא שכחת העבר אך גם ללא ראייתו כתרבות נפרדת אלא רק כמשהו שצריך להיזכר ולהישמר בתרבות הישראלית הכללית, החדשה.

ומה עונים לאהוד בן עזר ???

[..]אתה גורם עוול למי שכבר מרגיש ישראלי וטוב לו? נראה לי שהתכוונת לכתוב שנגרם עוול לכל המזרחים שמחקו להם את הזהות -שורשים וטוב להם..אז מתנצלת בשם כל אלו שמסרבים לאמץ הסטוריה שאינה שלהם, ,תרבות שאינה שלהם ושמבקשים לצאת מהמטריקס האשכנזי. אני מבינה שהרבה נוח ונעים לחיות עם מזרחים שהשילו מעצמם את זהותם ונטמעו בקרבכם, באמת שאני מבינה. פשוט לפני שאת ממהרת לכתוב שזה ארכאי ושמדובר במצוקה שחלפה' תפתחי קצת את העיניים והלב. Hagit Grossman[..]

 

מתוך חדשות בן עזר 151

 

היונה הצחורה עפה מערבה

שיר חדש מאת המשורר הפלסטיני דָרווּשׁ מָחמִיד

מערבית: המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים

 

היונה הצחורה עפה מערבה מעל האדמה החרֵבה

מחרבּנת על היהודים

מְזבֶּלֶת את התקווה שהכוח לא ינצח

גם לא הצדק שגורש גם לא החֶרב

על הר שגבעול אחד נובט הבקיע בו סדק

היונה הצחורה של השלום עפה

אל בתי הספר של היהודים

נכנסת למקראות שלהם ומחרבנת עליהם

מלקקים לָשְׁלֶשֶׁת אומרים אַת כמו ביאליק

שלום רב שובך יונה של צדק

אל מערכת לימודים עברית מתרפסת

בטרם אל ארצות הקור של אירופה תשלחִינוּ

להתחמם בכבשנים

היונה הצחורה עפה אל אהובתי היָפָה

ומחרבנת על פניה

כי היפָה היא אדמתי הגזולה וככה יאֶה לה

אני רואֶה את השמיים שם, בהישג יד

כנף יונה לבנה נושאת אותי אל הילדוּת

ונושאת לכם פספורט אל הלא-נודע

לכו תשתו את הים, בני-דודים!

 

נכתב בעקבות שיר הגותי ארוך וכאילו מבולבל בשם "ציור קיר", מאת מ.ד., רמאללה, "ידיעות", 16.6.06, עיתון שלא הסכים לפרסם אפילו שיר אחד מ"יעזרה אלוהים לפנות בוקר". אומרים כי מ.ד. מועמד לפרס נובל יחד עם סופר ישראלי ידוע שהשתתף בחיבור הפואמה המודעתית "האף תספה צדיק עם רשע?" ("הארץ", 15.6.06).

אהוד בן עזר בתחפושת של אלימלך שפירא ב"שיר" על משוררת עם כוס מזרחי – לצפיה הקליקו כאן

 

אהוד בן עזר על משה קצב והנאנסות

מתוך חדשות בן עזר 605 על פי אהוד בן עזר משה קצב בכלל לא אנס – לצפיה הקליקו כאן

נילי דיסקין על אהוד בן עזר כמיזוגן ושוביניסט – לצפיה הקליקו כאן

אהוד בן עזר עונה לנילי דיסקין – לצפיה הקליקו כאן

 

עין הוד תחילה /שימור מאתר רדום

עין-הוד תחילה

מאת: אמנון רז-קרקוצקין, 20.09.2005

א. חורבן בתי-הכנסת

הפארסה העלובה של בתי-הכנסת של "גוש קטיף" היא שילוב של צביעות וטירוף שמשקפים לא רק את הרבנים, אלא גם את ממשלת ישראל, שקיבלה את עמדתם. איך שלא מסתכלים על המעשה, הרי מבחינה דתית הוא בוודאי בגדר של חילול השם שבוצע על-ידי הרבנים. מי שהורה להשאיר בניינים של בתי-כנסת כזכר להתנחלויות ידע שהם ייהרסו, ציפה לראות את ההמון הצוהל שובר את מה שהפך כך לסמל הכיבוש. לרבנים היה אינטרס להפגין את כוחם נוכח המפלה והערעור על מעמדם על רקע ביצוע ההתנתקות, והם הצליחו: ממשלת ישראל הסכימה לכך, וגם לא היססה לנצל את הרס בתי-הכנסת לשם דמוניזציה של הפלסטינים. הרי אף אחד לא חשב שהרשות תתמקד עכשיו בהקמת אנדרטאות למורשת ההתנחלויות. מה שעמד מאחורי המהלך הזה היא התאווה לראות את החילול, לשנוא ואחר-כך לקרוא לנקמה.

הרבנים כמובן ידעו שמבחינה הלכתית מותר, ובנסיבות הללו גם ראוי, להרוס את בתי-הכנסת. כך הם היו מחליטים פה אחד אם שיקולים טהורים של חילול השם היו מנחים אותם. אבל מה שהם רצו זה את "חילול הקודש", תשוקה חולנית לראות את הפלסטינים הורסים את בתי-הכנסת, מה שהיה צפוי וגם מובן לחלוטין. הם נעזרו לשם כך בפוליטיקאים צמאי פריימריז ובעיתונאים דביקים מלאי שמאלץ לאומני. עוד לפני הנסיגה כבר הכינו את התיאורים של ה"מראות הקשים", שכמובן מזכירים את ליל הבדולח. איך לא. אכן, מפגן מרהיב ופרברטי של חילול השם וחילול השואה. הנה נמצאה ההצדקה להמשך הדיכוי וההתנחלות.

חילול הקודש הכרוך במעשה אינו מסתכם רק בכך שהותירו את בתי-הכנסת בציפייה שייהרסו על-ידי הפלסטינים. חילול הקודש מתבטא בכך שמשמעותה של החלטת הממשלה היתה להפוך את בתי-הכנסת לסמל של הכיבוש. אין אפשרות לפרש זאת אחרת: זיהוי מלא של בית-כנסת עם שליטה קולוניאלית, כיבוש ודיכוי. שלטון שבמשך 38 שנה לא בנה אפילו כיתה אחת, לא הותיר מרפאה אחת, רק הרס והרס – משאיר במתנה בניינים ששימשו פעם בתי-כנסת ותובע בתמימות שישמרו עליהם כאנדרטאות לזכרו. בעשותם כך, משתתפים הרבנים והצבועים שמצטרפים אליהם בביזוי הגדול של הדת היהודית, מציגים אותה כדת של כיבוש, גזל וגזענות. הם היו יכולים להשאיר מבנים אחרים: למשל עמדות של הצבא או מגדלי שמירה. אז היו חגיגות הפלסטינים שלמות יותר, מקבלות משמעות של חירות. היו יכולות לשמש בעתיד אפילו בסיס לחג משותף של שחרור. אבל ביום שיגלו הישראלים גישה כזו, נוכל להגיד שאנחנו במציאות אחרת.

בתי-כנסת בוזו, אם כן, אבל לא בידי הפלסטינים, אלא בידי אלה שתבעו את השארתם. במקום לנסות להפריד את בתי-הכנסת מכל מה שאומר הכיבוש, הפכו אותם לסמלים של הכיבוש. הרב הראשי מצגר איננו מתבייש לפנות לאפיפיור (חבר ההיטלריוגנד בנעוריו) ולקבוע שכך התחיל הדבר בגרמניה – ואיש איננו מתייחס להכחשת השואה הזו. למעט אריה דרעי, שתמך (בקול מגומגם אמנם) בהריסת בתי-הכנסת מסיבות אלה ממש, אף לא רב חשוב אחד יצא נגד המעשה הזה, ואפילו אישים דתיים הידועים במתינותם הצטרפו לתביעה להשאיר את בתי-הכנסת כסמל לכיבוש.

אבל גם מצד החילונים, אלה שבתי-כנסת בכלל לא מעניינים אותם, לא נשמע שום קול משמעותי נגד התועבה הזו. המשותף לשתי הקבוצות, לכתומים ולכחולים, הוא בכך שמה שקורה בעזה לא ממש מעניין אותם. הרבה פחות תשומת לב הוקדשה לדברים מרכזיים שהתרחשו בעזה והוצגו על-ידי התקשורת הישראלית: הצעירים שהלכו להתרחץ בים שהיה סגור בפניהם, אלה ש"בזזו", כלומר חיפשו גרוטאות שמהן אולי יוכלו להרוויח כמה פרוטות, הפגישות של בני המשפחות משני צדי הפילדלפי. שמחות קטנות בתוך מציאות עגומה, אבל שמחות שאפילו הן נמנעו במשך שנים, תמונות שאין ברורות מהן גם כדי להראות את מהותו של הכיבוש, גם את מוגבלותה של השמחה. צריך עזות מצח בדרגה גבוהה כדי להתייחס אל חיפוש אחר פסולת בניין כ"ביזה". אבל איש לא מחה.

בינתיים, השמחה שפרצה בקרב כמה מתושבי עזה תתברר מהר מאוד כאשליה. זהו קרנבל שיימשך ימים, ואין בו כדי לטשטש את מהותו של ההסדר: את העובדה שהשליטה בעזה נותרה בידי ישראל, את העובדה שפינוי ההתנחלויות הוא לכל היותר הטבה זמנית בתנאי הכלא. את העובדה שהאנדרטאות האמיתיות של הכיבוש אינן חורבות גוש קטיף, אלא חורבות אלפי הבתים הפלסטינים שנהרסו ברצועה. אין שום דבר שמח בהריסת בתי-כנסת, אבל אי-אפשר שלא להצטרף לשמחה הקטנה נוכח פירוק ההתנחלויות. נותר רק עצב על כך שבתי-תפילה הפכו לסמל הכיבוש.

ב. עין הוד

פרשת בתי-הכנסת ברצועת עזה העלתה לדיון גם את המסגדים בתוך מדינת ישראל. מרון בנבנשתי ומרון רפפורט הזכירו לקוראי "הארץ" את חילול המסגדים המתמשך בישראל, כאשר חלקם הפכו לבתי-כנסת (מעולם לא שמענו את רבני יש"ע או יצהר או כל מישהו אחר מוחה נגד זה) או לפאבים של אנשי השמאל, עין-הוד למשל, או קיסריה. הרבה שוחרי שלום, מצביעי "שמאל" (שזה כולל בישראל את מרץ וגם את שינוי), יושבים במסגד של עין-חוד, או בזה של קיסריה, שהפכו למזללות שבהם אוכלים חזיר ושותים אלכוהול.

בכלל, כשחושבים על ההתנתקות, אי-אפשר שלא לחשוב על הכפר עין-חוד, שהפך לכפר האמנים עין-הוד, כפר ששומר על אופיו ה"אותנטי", וגם כמובן על עין-חוד החדשה, הכפר הבלתי מוכר שהקימו כמה מהפליטים של עין-הוד. לאחרונה שוב הוכרז אמנם הכפר עין-חוד ככפר מוכר, אבל שנים יחלפו עד שלהכרה זו יהיו השלכות כלשהן, אם בכלל. שהרי זה טבעם של שרים ממפלגת העבודה: הם רצים להכריז הכרזות באותה הצורה שבה הם רצים לירות על אזרחים. בינתיים אנשי עין-חוד נותרים בלתי מוכרים, לא רחוק מכפר האמנים האותנטי שהוקם בבתיהם.

כי ברגע שהוכח שאפשר לפנות יהודים, באמת צריך לשאול למה להתמקד רק בשטחים, ולא לחשוב גם על הקו הירוק? מה רע למשל בפינוי עין-הוד והעברתה לבעליה, תושבי עין-חוד? כאן לא צריך להרוס, ההפך, ראוי להשאיר, כי השיפוצים יכולים להיחשב דמי שימוש נאים ברכוש במשך השנים. ואפשר אולי לשקם גם את המסגד ולהחזירו לתכליתו.

גם שם כמובן נוכל לשמוע, וביתר בירור, על הכאב של אנשים שבנו חיים שלמים, וגידלו ילדים ונכדים, וטיפחו את המקום, בדיוק כמו המתנחלים. אבל בעצם למה לא? האין זה צעד אמיתי של צדק? צעד שגם יראה שכל רובדי החברה הישראלית משתתפים בצדק? אין כמו עין-הוד לסמל של אי-צדק משווע ושל צביעות. למה לא לחשוב על פינוי היהודים מעין-הוד? למה לקבל את זה כמובן מאליו שכך זה יהיה? למה דווקא מאלי-סיני צריך לפנות ולא מכאן? כפי שמצהיר השמאל שוב ושוב – הרי "הוכח שאפשרי לפנות יהודים", וזה לבטח כולל את עין-הוד.

מעניין יהיה לראות איזו התנגדות תקום אם פתאום יקבלו תושבי עין-הוד מכתבים שבהם יתבקשו לעזוב תוך חמישה חודשים את בתיהם, וגם יובטחו להם קרווילות ליד עתלית הסמוכה. מעניין איך יוצגו המפגינים באותו זמן.

אבל האמת היא שלא מוכרחים לפנות את עין-הוד. את המסגד – בוודאי, וראוי להיאבק על כך מיד. אבל לא בהכרח את כל היתר. אפשר להגיע להסדר שבו כולם יגורו בעין-הוד, שרק כמה מהיהודים יעזבו, ושלאלה שייאלצו לעזוב את בתיהם יובטח בית באזור של עין-הוד עצמה. יכול להיות שהכפר עין-הוד יהיה אפילו יותר אותנטי אם יגורו בו גם ערבים. פשוט יגורו יחד יהודים וערבים על בסיס של שוויון. מובן שאין שום הצדקה לכך שהבתים לא יוחזרו לבעליהם, אבל בוודאי ניתן יהיה להגיע להסדר. כך תשמש אולי עין-הוד דגם לאפשרות אחרת של מחשבה בכלל. כך יהיה הצעד של ביטול ההתנחלות בעין-הוד בסיס לעמדה שונה לחלוטין – עמדה שיוצאת נגד ההפרדה שמאפיינת את המדיניות הנוכחית.

מיד יקומו אלה שיגידו שמי שמדבר על עין-הוד מונע את פינוי עפרה. לא כך הוא. מי שמעמיד את עין-הוד תחילה מעמיד בסיס אחר למכלול היחסים בין יהודים ובין ערבים, והופך את עקרון הדו-קיום השוויוני והצודק לבסיס הדיון. התרגלנו לחשוב במונחים שמשתיקים כל דבר הקשור ל-48', אבל בעקבות פינוי הרצועה, עין-הוד מסמלת את התנאי לכיוון מחשבה אחר ונכון יותר, מחשבה של צדק ושל שיתוף פעולה. ממילא אולי עוד כמה התנחלויות יפונו באופן שבו פונתה הרצועה, אבל לא כך יסתיים מפעל ההתנחלות. הוא יסתיים באותו רגע שבו יבוטלו זכויות היתר של המתנחלים, ואי-אפשר להעניק למתנחלים בצד אחד של הקו הירוק הדמיוני זכויות ששוללים בצד השני.

עין-חוד הישנה היא אחד הכפרים היחידים שלא נהרסו על-ידי ישראל. הוחלט להפוך אותו לכפר אותנטי – האידיאל הציוני בהתגשמותו – כפר ערבי ללא ערבים. דווקא לאור ההכרה של שר הפנים בכפר עין-חוד יש לשאול למה פליטים צריכים להיות מאושרים כאשר נותנים להם את הזכות להפוך את פליטותם לקבע. יש כמובן לברך על ההחלטה ולקוות שהיא תחול על כל הכפרים הבלתי מוכרים, אבל במקרה הזה לא צריך להסתפק בכך.

ובשלב הראשון, והפשוט, אפשר לתבוע את הסרת החרפה של בתי האלכוהול והחזיר מהמקומות הקדושים.

משה גרנות עסקני הקיפוח/ ביקורת אבי פיקאר

ספרו של גרנות נע בשני צירים. מצד אחד מוכיח גרנות עד כמה המזרחים הינם נחשלים ובאו מתרבות נחותה ומצד שני הוא תוקף את אלה שמתנגדים לתיאור זה ותולים את נחיתותם של המזרחים במזימה של הממסד האשכנזי. עם זאת דואג גרנות להדגיש שהוא חש כאח למזרחים ומתנצל פעמים מספר בספר על כך שהוא נאלץ לתאר את הדברים כפי שהוא רואה אותם. גרנות לא מתעלם מגזענות וסטראוטיפים שקיימים בחברה הישראלית אולם סטראוטיפים אלו הם לדעתו יחסים בין קבוצות שונות ושנאת הזר, כל זר, והוא איננו חלק מהיחסים בין מזרח למערב ובין ארופה לאסיה ואפריקה.

גרנות מתאר את חיי היהודים במזרח באופן שבו תיארו בעבר אירופאים את האוריינט אך ללא הפן הרומנטי שבתיאורים אלו. זה מקום מלוכלך, מושחת, חולה, חסר ערבות הדדית (העשירים מתנכרים לעניים) ומלא בפשיעה וזנות. היהודים, כחלק מאתו מזרח, שייכים באופן טבעי לאותה זוהמה וניוון. המקורות של גרנות הם בעיקר ספרותיים – הסרט 'שחור' של חנה אזולאי הספרי והרומן ויקטוריה של סמי מיכאל. אולם הוא גם הצליח לדלות תימוכין בעזרת קריאה אי אלו ספרי מחקר (לרוב הספרות המחקרית בנוגע ליהודים בארצות האיסלם הוא לא מתייחס ומתיאוריו ניכר שהוא גם אינו מכיר ספרות זו). גרנות מביט דרך משקפת מאד סלקטיבית תוך הדגשת חסרונות ארצות האיסלם (כמו שלטון טוטליטרי) והתעלמות מחסרונות כאלה בארצות ארופה (כמו שלטון טוטליטרי מהאכזריים בהיסטוריה האנושית). לגרנות יש גם ידע על המזרחים ממקור ראשון. בילדותו שהה כבן למשפחה רומנית במעברה בבאר שבע. המזרחים באותה מעברה היו אלימים מלוכלכים וחולים והפכו את חיי משפחתו של גרנות לגיהנום. לא הייתה להם ברירה אלא לעזוב את המעברה. טראומת הילדות הזו, שעליה יוודע לקורא בעמ' 66, יכולה להסביר את החשבון הארוך שיש לגרנות עם המזרחיים.

כחלק ממאבקו בעסקני הקיפוח גרנות דוחה את הטענה שהייתה מזימה אשכנזית להשפיל את התרבות המזרחית. אולם בשטף כתיבתו ניתן להבין כיצד למרות העדרה של מזימה בכל זאת נוצרה אותה השפלה ואותה דה לגיטימציה לתרבות יהודי המזרח. כאשר הקרירטריון לדבר טוב הוא עד כמה הוא מערבי די ברור שכל יצירה תרבותית שאיננה מערבית היא נחותה. גרנות גם מסביר מדוע הועלמה חלקה של יהדות המזרח מלימודי ההיסטוריה – הם היוו רק 10% מהעם היהודי (למרות שהם מהווים קרוב ל- 50% מהאוכלוסיה היהודית בישראל ומתלמידי ההיסטוריה במערכת החינוך). על פי הגיון זה אין טעם ללמוד היסטוריה יהודית מאחר שהיהודים מהוים פחות מאחוז מאוכלוסיית העולם.

ספרו של גרנות שייך לז'אנר שדומה שהייתה לו עדנה לאחרונה. גרנות עושה למאבק המזרחי לשווין את מה שעשה ספי רכלבסקי לציונות הדתית ('חמורו של משיח'), מיכאל קרפין לימין ('רצח בשם אלוהים' והסרט "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה") ויורם חזוני לשמאל ('המדינה היהודית – המאבק על נשמת ישראל'). השיטה פשוטה: קח קבוצה קיצונית וקיקיונית, השחר את פניה עוד יותר, מתח קוים גסים בין הקבוצה המושחרת לבין קבוצות מרכזיות וגדולות. אין צורך בהוכחות ותימוכין. צור הכללות, קבע כמה קביעות גורפות, מבשלים על אש גבוהה של יחסי ציבור (אם אתה ימני כמו יורם חזוני יחסי ציבור תוכל לקבל רק בארצות הברית אבל אל דאגה, משם זה יגיע לארץ כי התורמים מודאגים) וכך מצליחים למכור בקלות.
למרות קוי הדימיון בשיטה, השוואת הספר 'עסקני הקיפוח' עם הספרים שהוזכרו למעלה עושה עם משה גרנות חסד. מבחינת כתיבה מדובר בסגנון מאד אישי. העובדה שיש לטקסט הערות שוליים אינה משנה הרבה ואינה מוסיפה את הניחוח הפסאודו מחקרי שבהם מתהדרים רכלבסקי וחזוני. הספר כתוב גרוע ויש בו חזרות רבות על אותם ציטוטים בפרקים שונים.
למרות איכותו הנמוכה של הספר ורדידות טיעוניו של גרנות יש בהחלט מקום לביקורת על הגישה הרדיקלית, שבשם מאבקם של המזרחים לשויון, יוצאת כנגד כל המעשה הציוני. התפיסה, שבה מחזיקים כמה אינטלקטואלים רדיקלים, שיהודים בארצות האיסלם היו 'ערבים בני דת משה' היא מופרכת כמעט לחלוטין. למעט קבוצות קטנטנות של יהודים מרבית היהודים במזה"ת ובצפון אפריקה חשו מנוכרים מהרוב המוסלמי. זהותם כמיעוט דתי היתה מעוגנת לא רק בחיים החברתיים אלא גם מבחינה משפטית. היהודים היו בני חסות כמעט עד אמצע המאה ה-20. גם אם החיים היהודים לא היו רצופי פרעות ומצוקה (כפי שגרנות מתאר), אידיליה רבה לא הייתה שם. מתח זה הוחרף על ידי הקולוניאליזם וזה קרה הרבה לפני הציונות. גם בענין הקונספירציה האשכנזית להביא את המזרחים ולהשפילם תרבותית וכלכלית יש מקום לבחון האם לא מדובר ביישום ההגמוניה ובגישה ארופוצנטרית שאפיינה גם את יחסם יהודים מזרחים בינם לבין עצמם (כמו יחסם של הבגדדים לכורדים או יחסם של יהודי קזבלנקה לשלוכים) ולאו דווקא מקנוניה זדונית.
ספרו של גרנות, שנוגע בדיון חשוב וחיוני, עושה שירות רע לויכוח על השיח המזרחי הרדיקלי בפרט ולבירור היחסים הבינעדתיים בישראל בכלל.

לרשימתו של משה פיקאר באתר סימניה כאן

שלומית ליר – חטאי אבות – על האנטישמיות הסמויה של הרצל ובן גוריון

הקישור בבלוג שלך שלומית ליר כאן – 

חטאי אבות – על האנטישמיות הסמויה של הרצל ובן גוריון

תיעוד שיחה של יאיר לפיד בפייסבוק בנוגע לעירית לינור

צילום מסך ב PRINT SCREEN הקישו כאן

הדפסה בפורמט PDF הקישו כאן

פנינים נבחרות ממשנתו של משה גרנות/סטודנט מזרחי

• התגובה נלקחה מהאתר של אלי אשד
• סטודנט מזרחי   ביום פברואר 15, 2004 בשעה 9:02 am

  קישור לתגובה | להגיב

  פנינים נבחרות מספרו של ד"ר משה גרנות (מפקח במשרד החינוך!):
  עסקני הקיפוח, שיח של הסתה וגזענות

  ע"פ מוציאי הספר (ראו כריכה אחורית): "ד"ר גרנות עשה לו שם ככותב ללא חת החושף את הלקוי והרעוע במה שנחשב כנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית המתחדשת… הספר מתיימר לנתח את שורשי השנאה העדתית וחושף את מניעיה האפלים".

  · ע"מ 16-17: "קורות העיתים זימנו כאן "תאונה חברתית" נוראה: מי שהגיע לארץ מאוחר יחסית, יוצאי ארצות האיסלם, היו גם פחות מוכנים תרבותית וטכנולוגית להתמודד עם צרכיה של מדינה חדשה… האירופאים הקדימו בזמן, ברעיון ובכוח הביצוע… הסתבר להם (למזרחים) באורח מכאיב למדי שהם אינם חלק מהאפוס האדיר המתחבר כאן במולדת (מפרט- לא הקימו ישובים, לא היו בפלמ"ח, לא הנהיגו את הישוב החדש, לא פיקדו על גדודים במלחמת השחרור, לא יסדו אוניברסיטאות ומכוני מחקר, לא כתבו את ספרי הלמוד)… קשה להשלים עם מצב שבו אתה נחשב לסרח עודף, ואף אחד אינו אשם בתקלה, ועל כן, כנראה, נוצרה התיאוריה חסרת השחר בדבר קנוניה שכביכול נרקחה לנשל את המזרחים"
  · בע"מ 19-28 מביא המחבר ציטוטים מאנשים המוגדרים על ידו כ"עסקני הקיפוח", אנשים המזוהים עם השמאל המזרחי-אנטי/פוסט ציוני וכן עם אנשי ש"ס. מרבית הדוברים מבטאים דעות אנטי ממסדיות, אנטי ציוניות ואנטי אשכנזיות => עצם הצמדת הטיעונים החברתיים לגבי פער וקיפוח עדתי אל טיעוני השמאל המזרחי-אנטי/פוסט ציוני ואלו של ש"ס יוצרים דה-לגיטמציה של הטיעונים לגבי הפער העדתי.
  · ע"מ 29: רצה שר ההיסטוריה, לאסונה של החברה הישראלית..שבין העדות האירופאיות לבין העדות שהגיעו מארצות האיסלאם היה פער איכותי וכמותי אדיר"
  · ע"מ 29-30: הטענה בדבר כוח עבודה זול, שכביכול האשכנזים קיוו להשיג ע"י הבאת המזרחים לארץ, היא שקר חסר רגליים: בסוף שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים היה בארץ חוסר עבודה (אבטלה) נורא…איך זה עלה בדעתם (של האשכנזים) רעיון כה מטומטם להביא למעלה מ 700,000 עולים מארצות האיסלאם כשהארץ סובלת מאבטלה נוראה… מסתבר כי חסידיהם (של "עסקני הקיפוח") מקבלים את הטענה ולא נכנסים לבירור ה"קטנות".
  · ע"מ 31-32: ב 1939 …אחוז היהודים בני ארצות האיסלאם באסיה ואפריקה לא עלה על 10 , אפילו מהטעם הזה הטענה של סמי שלום שטרית וחבריו בדבר העלמת חלקה של יהדות המזרח בהיסטוריה היהודית היא חסרת בסיס: יהדות המזרח הייתה באמת חלק קטן מתוך העם… אך לא רק זאת, מסתבר שבזמן הקריטי להיוצרות ישוב יהודי בא"י, ישוב שיוביל אח"כ להקמת המדינה, יהדות ארצות האיסלאם כמעט שלא לקחה במפעל זה חלק: בשנים 1919-1948 עלו מאסיה ואפריקה 10.4% מכלל העולים" (הערה שלי:מה לגבי האוכלוסיה המזרחית-ספרדית ותיקה בא"י ?) "הם פשוט לא היו ברגעים החשובים של ההיסטוריה היהודית המתחדשת… רובם הגיעו כשהמדינה כבר הייתה עובדה, כאשר כבר הוקז הדם (!) והוקרב הקורבן הנורא…כשכבר נוסד צה"ל…כשכבר למעלה מדור פועלים הטכניון, האונ' העברית ומכוני המחקר".
  · ע"מ 33: "נכון שהיו גם אישים מארצות האיסלאם שהיו פעילים במפעל הציוני, אך הרוב המכריע והמוחלט..ע"י יהודים ארופאים… אל מול מפעלם של אלה (מפרט: הרצל, בן-גוריון, ז'בוטינסקי וכ') לא ניתן להעמיד שום הגות או מעשה של יהודי בן ארצות האיסלאם במאה השנים האחרונות".
  · ע"מ 34: "עד סוף שנות ה 60 תחילת ה 70 כמעט שאין למצוא סופרים עבריים שהם או אבותיהם לא עלו מארצות אירופה… עלול להיוצר הרושם שעלו מארצות האיסלאם מאות ואלפי סופרים ידועי שם , וכאן בתחבולה נכלנית השתיקו אותם והעלימו את יצירותיהם. תרבות אי אפשר למחוק (הערה שלי: מעניין מה יגידו תרבויות שנמחקו, דוגמת הטיבטים תחת סין וכ')… אם האימה הקומניסטית לא אטמה את מעיין יצירתם (של יוצרים בברה"מ הקומניסטית) הרי שגם מעיין היצירה של יוצר תימני או מרוקאי לא היה נאטם – אילו באמת היה קם יצור כזה… ".
  · בע"מ 34-38 מביא המחבר דוגמאות לפיגור הרוחני-תרבותי של תרבות המזרחים: "…במלחמת העולם השנייה נלחמו בצבא האדום קרוב לחצי מליון חיילים יהודים…473 גנרלים יהודים…אישים כמו יצחק שדה, יגאל אלון, יעקב דורי… קיבלו את דרגותיהם הגבוהות לא משום שהם אשכנזים אלא משום תרומתם לביטחון המדינה בעת מלחמת השחרור ואחריה. צר לי מאוד לציין, אבל מארץ אסלמית כמו תימן למשל, לא הגיע אף רב טוראי אחד, והנה, בתקופה קצרה יחסית… יש…גנרלים ממוצא תימני ומשאר ארצות האיסלאם".
  · ע"מ 37-38: " בשמונים השנים הראשונות לקיומו של פרס נובל … הוענקו 79 פרסים ליהודים… אף אחד מחתני הפרס לא נולדו בארץ מוסלמית… שום יהודי יליד ארץ מוסלמית במאה השנים האחרונות לא הגיע לרמת הישגים אפילו קרובה לזו של האישים שרשימה חלקית שלהם הוזכרה לעיל (פרויד, קפקא, אינשטיין ועוד)… איני אומר זאת מתוך שמחה לאיד …צר לי מאוד, אבל באמת ארצות האיסלאם, מהאוקינוס האטלנטי ועד האוקינוס ההודי הן מהארצות המפגרות ביותר בעולם ( הערה שלי: סוף סוף בנאדם שמבין מהי רב תרבותיות !)… עולם פרימיטיבי ואכזר, שעיקר "יצואם" הוא טרור בינלאומי ושנאה אל המערב העשיר והמצליח" (ומשם הגיעו הורינו – אז מה זה אומר עליהם?).
  · ע"מ 38-39: "…עובדה היסטורית היא שמקומות אלו (ארצות האיסלאם) שקעו בתרדמה עמוקה מבחינה תרבותית ש… אף הסיגה את עמיהם, ובתוכם העדה היהודית, מאות שנים לאחור… את העוני, הבערות והנחשלות הביאו בני עדות המזרח מארצותיהם… בא"י הם זכו לקידום שבשום דרך ואופן לא היו מגיעים אליו בארצות מוצאם".
  · בע"מ 39-42 מצוטטים אלי ויזל ושליחי הסוכנות שביקרו במרוקו וארצות צפון אפריקה ומתארים עוני, צפיפות, לכלוך, מחלות, רעב (ע"פ אלי ויזל – יותר מכל גטו או מחנה ריכוז) אימה והשפלות מהערבים.
  · ע"מ 42-43: "אחת הטענות של "עסקני הקיפוח" כנגד "הממסד האשכנזי" היא שהפשע הגואה בעדות המזרח נובע מהאפליה והדיכוי אותם חוו עם בואם לישראל… יש "חדשות" בשביל כל המבקשים לטפל על נקלה בבעיה מורכבת זאת: זונות היו גם במרוקו, יש תיעוד, יש ממצאים סטטיסטיים ותמונות – בשנות החמישים 4% (!) מהאוכ' היהודית במרוקו עסקה בזנות (הערה שלי: המחבר מסתמך כאן על עיתון "כל העיר" – מקור אקדמי מוסמך לכל הדעות)… היו גנבים מרוקאים ושודדים מרוקאים וכל פשע שניתן להעלות על הדעת העלו איתם המרוקאים ממרוקו, כמו שקרה לכל עדת מצוקה שהגיעה לארץ… הגיעו נחשולי העליה מארצות המצוקה האסלאמיות, ושוב הוכה הישוב תדהמה לנוכח מראה בני אדם ברמת ניוול כלכלי, רוחני ומוסרי שלא תיאמן ".
  · בע"מ 44-47 מביא המחבר ציטוטים מספריהם של סמי מיכאל ושושנה בסין-נדב (שניהם ממוצא מזרחי) המתארים שכונות מלוכלכות, חוסר חמימות משפחתית, אדישות ואנוכיות של האבות כלפי הילדים ועוד – ומסכם: "… הורים גוזלים אוכל נפש מעולליהם! הרי לכם תרבות שדוכאה ע"י האשכנזים!… צר לי, אבל עם כל האחווה…הרי שעם "תרבות" כזאת, שבה הגבר הוא האדון העריץ של האשה, שבה משיאים ילדים באונס לזקנים, שבה אבות מוכרים את בנותיהם למרבה במחיר… שבה אב גוזל אוכל נפש מילדיו התינוקות – עם "תרבות" כזו אינני מוכן להסכין ".
  · ע"מ 48: " אין כוונת הדברים לצייר תמונת שחור לבן… הכל יודעים שהיו ריכוזי אוכלוסיה יהודית במז' ארופה שסבלו מניוון כלכלי נורא וכן שהיו ריכוזי יהודים מארצות המזרח שנהנו מחיי שפע ותרבות …אחוז האנלפבתים באותן שנים ראשונות בין העולים האשכנזים היה נמוך בצורה משמעותית מזה שבין העולים המזרחיים".
  · ע"מ 65-66: המחבר מספר מניסיונו האישי כילד ששהה מספר שבועות במעברה על קבוצת עולים מזרחיים שהגיעה למעברה: מלוכלכים, מנוזלים, מסריחים, אלימים ועוד: "עיניהם ופיהם זלגו נוזל מבהיל צמיג ירקרק צהוב, ומאחורי כותנתם הארוכה והמזוהמת (לא היו להם מן הסתם תחתונים או מכנסיים) היו כתמים ענקיים של הפרשות שלא נוקו (הערה שלי: אין הספק כי המחבר יכל לסייע לגבלס וגרינג, לו חי בזמן הנכון)…הסתכלנו עליהם בפלצות גמורה…מהרגע שהגיעו לא ניתן היה להתקרב לברזי המים ולא לבתי השימוש, שהפכו למחראות נודפות סירחון למרחוק… לא חסרו אנלפבתים בין המז' ארופאים, אבל אלה היו מיעוט מבוטל… מצב כזה, שכל המשפחות (המזרחיות)… חותמות באגודל, זה דבר שקשה היה לעכל… עיקר התקלה היה בכך שהם לא הכירו בתקפות הסדר שהמחלקים ניסו להשליט" בהמשך מספר המחבר איך מיד הבינו הוריו כי חייבים לברוח מהמעברה ואיך אביו יצא לסייר בארץ והצליח למצוא מושב עובדים בעמק שהסכים לקבל אותם.
  · ע"מ 73: " הנה החברה הישראלית באמת איננה מחלקת אשראי ע"פ מוצא. מי שמשקיע – מצליח, למרות מוצאו העדתי, ומי שרוצה לשנוא – שונא, אך זו לא תוביל אותו לעולם לנתיב ההצלחה במדע או באמנות".
  · ע"מ 78: בהקשר לפרשת עוזי משולם – "… שאלת ילדי תימן החטופים משנות החמישים (עלילה המזכירה באופייה את עלילות הדם כנגד היהודים בימי הביניים ועד העת החדשה".
  · ע"מ 82-83: "דוד בן-גוריון אמר…"גם העולה ממרוקו שנראה כאילו פרא אדם, שלא קרא ספר מימיו…ואינו יודע להתפלל – עומדת גם מאחוריו ביודעין ובלא יודעין שכינה של אלפי שנים"… אי אפשר להחביא תרבות במשך עשרות שנים – מה שראו דוד בן-גוריון ובני דורו הוא עשרות אלפי בני אדם חסרי כל אוריינות. בניהם ונכדיהם למדו קרוא וכתוב, והתעוררו לשאול אחרי שניים שלושה עשורים – איפה התרבות שלנו? אם איננה , מן הסתם דיכאוה האשכנזים. זה פתרון קל ולא כואב אך שקרי..".

  · ע"מ 83: "נכון שבאותם ימים דיברו חוקרים ועיתונאים על "מנטליות פרימיטיבית", על "נחשלות" תרבותית, מוסרית והיגיינית, על זוהמה, שתייה לשוכרה ועל זנות, על הכאת פקידי סוכנות, על מחלות עור, עיניים ומין, על עצלות, בריונות ושנאת עבודה, על כך שרובם ככולם חסרי כל מקצוע, והגיעו לכאן עניים מרודים, על כך שנשקפת סכנה אמיתי לתרבות האירופאית השלטת בארץ. היום, כאשר יש מוסדות בריאות לכל ובי"ס לכל, וגם פרנסה לא חסרה… נראית התמונה דלעיל בלתי מתקבלת על הדעת, אבל אני הייתי שם וראיתי זאת במו עיני, ואני מעיד כי חוקרים ועיתונאים אלה רק אפס קצהו תארו… את הצואה הדבוקה לכותנות הפעוטות שאיש לא דאג להם אפילו לאוכל נפש, ואת המבוגרים מכים את מחלקי המזון וחוטפים אותו מידיהם, את מכירת המזון תמורת עראק. בניהם ונכדיהם של אותם עולים נפגעים עד עומק הלב ושואלים את הוריהם: כאלה הייתם? … יש מי שמודה, כמו רן כהן, המעיד על עצמו שהמעבר מבגדאד לקיבוץ גן שמואל היה בשבילו… קפיצת הדרך של 300 שנה … ויש מי שטוען בתוקף שהיתה לאבותיו תרבות עדיפה, שהאשכנזים ברשעותם דיכאו והעלימו אותה. אלה האחרונים דנים עצמם להסתגר בעולם של שקר, שפירותיו הם שנאה וחורבן.
  · ע"מ 87: " אילו קם איש רוח מבני עדות המזרח ודורש להפסיק את מחול השדים הזה של הסתה עדתית… אילו אמר שהוא מתבייש שבני עדתו ירדו לרמה כל כך נמוכה של שנאה – סביר להניח שספר זה לא היה בא לעולם. אך האיש הזה לא קם" ( הערה שלי: עכשיו אנו סוף סוף מבינים מדוע נכתב הספר: לא קם איש רוח מזרחי מבויש מספיק).
  · בע"מ 94 מצטט המחבר את אלי חמו ותקווה לוי (מזרחים המזוהים עם השמאל הקיצוני) המגדירים את האשכנזים כאויבם. מכאן משליך המחבר על כלל המזרחים וכן על תהליך חשיבתם: "מסתבר שהעולים המזרחים סמנו מיד עם עלייתם לארץ את ה"אויב" שלהם ולא ממש נזקקו ל"ראיות" כדי לתרץ את שנאתם".
  · ע"מ 101: "… והרי ידוע לכל… כי באוניברסיטאות יש "אפליה מתקנת" בפקולטות היוקרתיות, וכי ניתן להשיג מלגות "עדתיות" רק אם המבקש הוא מזרחי. אני יודע זאת מנסיון אישי, אבל נוח לי להביא את עדותה של שולמית אלוני בנדון: "גם אני באתי מעוני וממצוקה… עשיתי ספונג'ה כדי לממן את לימודי. הרי אני לא מרוקאית אז לא נתנו לי מלגה, כי המרוקאים המקופחים קיבלו את המלגות".
  · ע"מ 103: "חוסר אוריינות ואנאלפביתיות אצל יוצאי ארצות האיסלאם, מסתבר, לא היתה תופעה שולית. לעומת זאת, השכלתם העברית של כל מנהיגי המדינה האשכנזים לא הוענקה להם ע"י המדינה. הם ידעו עברית מן הבית עשרות שנים לפני שהמדינה קמה… רחל לא קיבלה מלגה מיוחדת מהממסד האשכנזי ללמוד עברית כדי להפוך ברבות הימים למשוררת… אלתרמן… לאה גולדברג… ביאליק… גם כאן הפער אדיר בין מי שחיבר את היצירות ובין מי שלא ידע לקרוא אותן".
  · בע"מ 111 מביא המחבר דוגמאות לזמרים מזרחים (יהורם גאון, זוהר ארגוב, אריאל זילבר, אושיק לוי, יגאל בשן, עפרה חזה, קובי אוז, זהבה בן וכ') כאסמכתא: "איך בדיוק פעלה "האפליה הגזענית" של האשכנזים אם תוך זמן קצר כל כך כמעט שאין למצוא על הבימות זמרים שאינם מזרחים?… תרבות היא לא עניין של החלטה אלא עניין של היצע וביקוש".
  · ע"מ 135-137: " עסקני הקיפוח טיפחו 2 אגדות המבוססות על רסיסי אמיתות, הרבה דמיון ואף על שקרים של ממש. האגדה האחת מספרת שהממסד האשכנזי התנכל למסורת הדתית-תרבותית של בני עדות המזרח, אילצו אותם להיתחלן, בכך גרמו להם משבר זהות אשר דרדר אותם לשפל המדרגה החברתי… נכון שבקיבוץ של השומר הצעיר לא הניחו תפילין… יש רסיס של אמת בטענה בדבר העברת הילדים על דתם, אין ספק שמרביתם עברו משבר לא פשוט, ולחלקם נשארה צלקת לכל ימי חייהם, אבל באמת מה היתה הברירה? הקיבוצים והמושבים רצו בכל מאודם לעזור לאנשי המעברות שחיו בתנאים מחפירים… אך לא יכלו שלא לחנך את הילדים האלה ע"פ מצפונם ואמונתם. הם לא יכלו ולא רצו לעשות שקר בנפשם (הערה שלי: ועשו שקר בנפשם של הילדים? )… הורים שלא היו מעונינים בחינוך הזה היו יכולים להחזיר את ילדיהם לבתיהם".
  · ע"מ 142: "כאן אתרכז ברדיפת השלום כביכול של המזרחים… על סמך מה היא מתבססת? על הקריאות "מוות לערבים" הנשמעות אחרי כל פיגוע חבלני, באסיפות בחירות ובמגרשי כדורגל? או שמא על היחס החם שיש להם כלפי אחיהם האשכנזים, שלמרות כל טענות הסרק המוטחות כלפיהם, הרי האמת היא שהם חסכו מפיהם ומפי ילדיהם כדי שיהיה מה לאכול לאחיהם שבאו חסרי כל מארצות ערב"
  · ע"מ 146-147: "… בכל מקום בו רוצים "עסקני הקיפוח" להצביע על "עוול" שמקורו באשכנזים- מסתברים שהם נתקלים , שלא בטובתם, דווקא במזרחים… ובכן, יש פתרון! המוח קודח השנאה שלהם לא יוותר לעולם על "האויב" שהמציאו כדי ללבות שנאה ופירוד. הם המציאו מונח… "מזרחים משתכנזים", כביכול, האשכנזיות היא מחלה חברתית נוראה, בדומה למחלת רוח… מזרחי טוב בעינם הוא בעל מודעות לכך שהופלה, הושפל, שיודע מי אשם וחדור נחישות להפוך את היוצרות…"
  · בע"מ 149 מצטט המחבר מדבריו של סמי שלום שטרית המציג את גישתו לפיה קיימת אירופוצנטריות בטלוויזיה הישראלית, הצגה פטרנליסטית וסטריאוטיפית של המזרחים ותרבותם וכי דרוש מינוי עורכים מזרחיים בלתי מחוקים (הכוונה לבעלי מודעות חב'-מז'): "הבה ננתח את דבריו של סמי… במודעות המכרזים לעורכים… תנאי ראשון הוא שהמועמד יהיה מזרחי… אבל לא סתם מזרחי אלא מזרחי שאיננו מחוק, כלומר, יצטרכו לשאול אותו אם הוא מסכים למרד נוסח סמי שטרית".
  · ע"מ 154: "וכן נשאלות מאליהן שאלות: למה לאשכנזים "לשכנז" את המזרחים אם האשכנזים גזענים רשעים… אם בקלות כזו הם מקבלים אותם לחיקם ו"מעניקים" להם עמדות בכירות בכל תחום?".
  · ע"מ 156: המחבר מצטט את סמי שלום-שטרית: " המזרחים הם רק סבלים וחיילים, נושאי הפוסטרים או האקדחים" ומגיב: "כדי להוציא לאשכנזים עין אחת מוכנים "עסקני הקיפוח" להוציא לעצמם שתי עיניים. המזרחים אליבא דה סמי שטרית הם חבורה של אנשים חסרי דעה, אופי, חוט שדרה והבנה מינימאלית".
  · ע"מ 164: " נראה לי שהמשימה העומדת עתה בפני המורה העברי… היא להדביר את "ההווי העדתי בביה"ס, ומשם בחברה הישראלית בכלל".
  · ע"מ 166: "חזרתי על כך מספר פעמים בחיבור זה: אינני מאמין שמישהו לא זכה ליחס שקיווה רק משום המוצא העדתי, אם לא נלוותה לכך התנהגות בוטה או תביעות חסרות שחר" (הערה שלי: כלומר – אין אפליה על רקע עדתי ואם היתה כזו זה בטח כי האדם היה אלים, וולגרי או פנטזיונר. מעניין שכבר בעת שליחת קורות חייו הוא גילה את כל התכונות הללו ולכן נפסל מלהגיע לראיון).
  · ע"מ 172: :"מן הדין שסוף סוף ידונו באותם מאפייני משנה של עדות מסוימות, הגורמים להן לפיגור חברתי וכלכלי. אינני חושב שזה ייהפך לאירוע טראומטי אם התלמידים יבקשו לחקור את "הסוד" שבגללו הגיעו האשכנזים לרבדים העליונים של החברה. לא חובה רק לקנא ולשנוא, מותר גם להסתכל אל העובדות כמו שהן וללמוד מהן לקח לעתיד… מן הדין אולי לאמץ קצת מן הערכים שהביאו את יוצאי אירופה להצלחה הגדולה בארץ… כוונתי לחשיבות הרבה שמעניקים ה"אירופים" להשכלה, לכך שבמשפחה ה"אירופית" הילד במרכז… ולא האב הגבר, לכך שגם אם לא היה שיויון בין המינים, הנה גם לא היה דיכוי גופני ורוחני של האשה… לכך שרוב ה"אירופאים" המצליחים הם חילונים ובזים בוז עמוק לאמונות חשוכות".
  · ע"מ 173: יוצאי אירופה החיים בארץ הגיעו להישגים אדירים, בעיקר משום שראו כאידיאל את התרבות האירופאית… מי שמתעקש "אידיאולוגית" לחקות את תרבות המזרח, ולפסול את תרבות המערב – אין לו ברירה אלא לראות בתרבות השרויה בארצותיהם של קדאפי, אסד וסדאם חוסים אידיאל".

  סיכום:
  הספר בן 174 עמודים אבל נראה לי שכבר הצלחתם להבין את המסר: אדם שהשנאה ותחושות הנחיתות מפעמות בו , הוא אף מדגיש כיצד אימץ את הסטריאוטיפ השלילי כלפי הרומנים – בני עדתו – איך הקפיד להסתיר במשך השנים את מוצאו, ואיך הוא חש עד היום תחושת מבוכה והשפלה כשמישהו "מחטט" כדבריו במוצאו (מדוע זו סיבה לבושה או השפלה?). המחבר כותב באופן שטחי ורגשי, לחלק ניכר מדבריו אין סימוכין למעט התרשמותו האישית, דברי אנשים בודדים שלדעתו מיצגים קהל רב או סימוכין ממקורות לא בהכרח אמינים.

• ביום פברואר 15, 2004 בשעה 8:22 pm

  קישור לתגובה | להגיב

  יצא לי לצערי לעבוד תחת פיקוחו של איש האשכולות הזה גרנות במרכז הארץ. עוד לפני שקראתי מלה אחת מהדברים האובססיביים האלה שלו שפורסמו כאן, כבר אז ראיתי אצלו משהו נוירוטי לגמרי בעיסוק שלו עם עצמו וזהותו והישגיו וכבודו. גבר דוחה. אדם חסר עמוד שדרה לחלוטין, שמציע עצמו כמשרתם של החזקים תמיד, כמו שהיה במקרה שלי. פשוט עלוב נפש. ועכשיו כשאני קוראת כאן את הדברים המחליאים שלו על התימנים והעולים המזרחים, וכל האובססיה הזאת להוכיח כמה היהודים האשכנזים הם טובים יותר ונעלים יותר, אני מבינה שהאיש גם גזען לא קטן בכלל. זה מבהיר לי הרבה עניינים ביחסו אלי אז שבתמימותי לא ראיתי.

עלילת דם של משה גרנות נגד מואיז בן הראש

ב 28/09/2010 צוטט בקומונה פורשי מחסום ציטוט פוגעני במואיז בן הראש.

הדברים יוחסו במעריב למשה גרנות והחומרים שהכילו דבריו של גרנות היו איזכור לאפיית מצות בדם ילדים נוצרים. איזכור הביטויים  "אשכנאצים" ו "אשכנזים לבוכנואלד". קריאה למזרחים לסתום את פיו של מואיז בן הראש.במרומז נרשם משפט שמזכיר את רצח ראה"מ יצחק רבין.

אחד ממשתתפי קדמה רשם באתר קדמה תגובה על ההסתה שנופלת בעוצמתה מהדברים של משה גרנות. משה גרנות הוא  סופר שטרם צאתו לגימלאות נשא במישרה בכירה במערכת החינוך.

ניסיתי להשתתף בדיון בקומונה בה פורסמה ההודעה. הדיון התגלגל להשמצות אישיות על  גולשים בקדמה ואז מנהל הקומונה החל בגידופים,עלבונות דהיינו ואנדליזם בעריכה.

הנה דוגמאות של מי שאמור לנהל קומונה רוויה בשקרים גזעניים.

ה"ציונות האשכנזית" בנתה גן עדן ופתחה את שעריה לכל קופיף שעוד לא הזדקף על שתיים וירד מאיזה עץ בטיזאלנאבי (כמו הזבל ממנו הגיעו הוריך) רק בגלל שהוא "יהודי" למרות שהיא לא הייתה חייבת להם כלום!!!! אף מדינה בעולם לא חייבת כלום למהגריה מלבד זכויות האדם הבסיסיות שלהם!!!

"כתוב שחור על גבי לבן" גם מיינקאמפף כתוב

מאת: מכונת טיורינגו 29/09/10 | 04:12

שחור על גבי לבן….מה הקשר?!?!?!
חחחחחח קראתי 400 עמודים….אתה בקושי מצליח לנסח שלוש שורות ….
ונניח שבאמת קראת ושלא נדבר על הבנת משהו (עם המוח שלך שכבר קוואץ וזה עוד לפני הזיקנה האיומה שמצפה לך) ….נו אז מי שכתב את זה הוא לא בעל אינטרס? זה הרי שטויות!!! כמו איתן בלום עם הקשקשת האנטי-מערבית נאו-מרקסיסטטית שעיקרה לראות כל תופעה טבעית שקוראת בין בני אדם מתרבויות שונות כשמשהוא שהונדסהובנה חברתית ע"י גברים לבנים מרושעים שיושבים למעלה .

מי שקלט את העראקים חסרי הרכוש זה האשכנזים שנאלצו לסבול תקופת "צנע" כלכלית וכל זאת בשביל אוכלוסיה שהגיעה מתרבות אחרת לחלוטין משלהם ושהיא תרבות איומה ונחשלת שהאיום שהיא תשתלט היה סכין שריחפה מעל הראש של האשכנזים והמזרחים כאחד .

הקליקו לצפיה בההודעה של משה גרנות

פורשי מחסום – קומונות – תפו..

גזענותו של משה גרנות אינה זקוקה לראיות

משה גרנות

שנאה אינה זקוקה לראיות

במשך מאות שנים האמינו הנוצרים שהיהודים שמים במצות דם של ילד נוצרי, אותו הם הורגים בטקס פולחני, ושום ראייה מן התורה ושום עדות של כמרים (יהודים הזמינו כמרים לראות במו עיניהם כיצד אופים מצות, כדי שלא יעלילו עלילות דם) – לא הועילו, כי המיתוסים שיוצרת השנאה חזקים מכל אמת.

אינני יודע מי הרשע שהחליט כי ח"נ ביאליק אמר במסיבת רעיו כי הוא שונא ערבים משום שהם מזכירים לו ספרדים, והאגדה המרושעת הזאת עשתה לה כנפיים ומסרבת למות. ובכן, הדבר נבדק על-ידי מיטב החוקרים: זאת עלילת דם – ביאליק מעולם לא אמר את הדברים האלה, ומי שטוען אחרת – עליו הראייה!

זה לא מפריע למואיז בן הראש לפייט שיר שטנה בעקבות פרסום שמות הזוכים בפרס ביאליק:

אנעל אבוק ביאליק

אנעל אבוק פרס ביאליק

משנה לשנה זה נעשה מגעיל יותר

השנה שוב זכה משורר אשכנזי

בפרס ביאליק

שהפך לפרס Bעלק

אנעל ה-BOOK

מר ביאליק

אנעל אַבּוּק

שוב גנבו את כספי מיסינו הדלים

העבירו את כספינו לאשכנזי בינוני

אנעל אבוק שונאי ספרדים

כי הערבים מזכירים לו ספרדים

ומה אם משורר היה אומר שהוא

שונא גרמנים כי הם מזכירים לו אשכנזים?

 

(צוטט מאתר "קדמה" על-ידי כרמית ספיר-ויץ במדור "בין השורות", מעריב, תרבות ספרות, עמ' 22, 24.9.2010).

אני פונה לאחינו הספרדים: התקוממו כנגד היגדים אלימים וגזעניים כאלה – אלימות מילולית מובילה לאלימות פיזית. ראינו למה הובילו מילים רעות כאלו בשנות השמונים של המאה שעברה, כשכתבו על קירות תיאטרון הבימה וקירות בתי הכנסת: "אשכנאצים!" – "אשכנזים לבוכנוולד!"* החובה היא שלכם לסכור פיו של האיש הרע הזה בטרם יהיה מאוחר מדי.

* ראו ספרי "עסקני הקיפוח – שיח של הסתה וגזענות", הוצאת ירון גולן, 2000.

"השנאה לא זקוקה לראיות"

יש ראיות לאמירות ע"י ברנר ,חיים הזז ובן גוריון גרועות הרבה יותר מהאמירה המיוחסת לביאליק. מאידך אין צורך לראיות המוכיחות את לשון הרע של גרנות כלפי מואיז כאשר גרנות כינה את מואיז איש רע …. גרוע יותר הם המוטיבים של דם ילדים למצות ובוכנוולד בהם עושה משה גרנות שימוש כאשר התיזה שלו על "שנאה שלא זקוקה לראיות" הוכחה כשיקרית. גם גזענותו של גרנות לא זקוקה לראיות כאשר קוראים את סיפרו עסקני הקיפוח.
ביאליק עצמו נשאל מספר פעמים על ידי מספר אנשים רמי מעלה אם האמירה שמיוחסת לו היא נכונה. אות וסימן לכך שאמירה כזאת ע"י איש רם מעלה היתה נורמטיבית ומקובלת.

לא צריכים ללכת רחוק. יש התבטאויות מתועדות גם של ברנר,גם של בן גוריון ,וגם של חיים הזז שמראות שיש שחר לייחוס אמירות גזעניות לאנשים רמי מעלה.

יוסף חיים ברנר

אופיינו הלאומי פסול מימות עולם ועד הנה, מעולם לא היינו אומה יוצרת, תמיד חיינו חיי צוענים וכלבים, מה אתם רוצים מהאנטישמים? מדוע לא תאבולהבין את המובן מאליו, את חזון השנאה והבוז לישראל! היהודים הם צוענים, זוהמה, רפש וניבול, ביצה סרוחה, לא אדם, כלבים פצועים

עמי אירופה שחנקו אותנו ללא רחם כמו שחונקים דבר נתעב ראויים הם לכבוד. איננו בני אדם כלל, הנה רוק הפה, כל אוצר רוחנו יתוש מת, האם לא יציפו את רחובותינו עכשיו פרצופים ידועים מכל הגטאות, חלאת המין האנושי?! ("שואה משמיים",79)

חיים הזז

אין הציונות והיהדות דבר אחד אלא שני דברים השונים זה מזה, בודאי שני דברים הסותרים זה את זה, כשאדם אינו יכול להיות יהודי הוא נעשה ציוני….

הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות, ממקום שתש כוחו של העם, דבר אחד ברור הציונות לא המשך ולא רפואה למכה היא עקירה והריסה. אדרבא היא מסיחה את דעתה מן העם, מתנגדת לו, הולכת נגד רצונו ורוחו, חותרת תחתיו, ועוקרת אותו, ופורשת ממנו לדרך אחרת, למטרה רחוקה ומסוימת, היא וקומץ אנשים בראשה, גרעין של עם אחר: בבקשה לשים לב!! לא חדש ולא מחודש אלא אחר, מי שאינו סבור כך או שהוא טועה או שהוא מרמה את עצמו" ("שואה משמים", מוסף "הארץ" 1943).

את "הטיפול" במואיז בן הראש משאיר גרנות ל"אחינו הספרדים" ושולח אותם לסתום למואיז את הפה. יש חוק נגד הסתה בישראל ומי שמופקד על אכיפתו הוא היועץ המשפטי לממשלה. "אחינו הספרדים" לא עובדים אצל גרנות ולא עובדים בשביל גרנות. "האדון הלבן" גרנות שולח את "החיילים השחורים" לטפל במואיז.

חוץ מזה "שאחינו הספרדים" שומעים פעם ראשונה שהם אחיו של מחבר המניפסט הגזעני "עסקני הקיפוח"