אלישבע פלדמן ונימרוד ברנע

יסמין לוי 20 ביוני 2019

ח"כ מיכל רוזין כתבה מאמר דעה ב"הארץ" ובו היא מגיבה על פרשת נמרוד ברנע, תוקפת את התחקיר של רביב דרוקר ובגדול, ממשיכה בדרכה הלא עניינית לפלפל ולהתפלסף, להתנסח על פניו ברהיטות אך מרוקנת את השכל הישר מתוכן ומנמקת את קווי הלוגיקה האבסורדיים שלה במקום לומר מילה אחד פשוטה: "טעיתי".

לפני כמה ימים התייחסתי לתחקיר, שחשף כיצד מספר נשים הובילו להפלתו של פעיל מרצ, הפכו אותו לאנס סדרתי, הוקיעו אותו מהמפלגה ובגדול, הרסו את חייו. לא הוכחו שום דבר מההאשמות והמתלוננת המרכזית, אלישבע פלדמן, חזרה בה, התנצלה בפניו אבל את מיכל רוזין ותמר זנדברג כל זה לא רלבנטי.

רוזין כותבת במאמרה שגם היום היא הייתה תומכת במתלוננות. בואו נתמקד במילה "תומכת". תני כתף, תני אמפתיה ותוודאי שהתלונה תיבדק בכלים הנכונים. אף אחד לא ביקש ממך לזרוק מתלוננת מהחדר לכל הרוחות אבל רוזין, שלא למדה דבר מהמקרה של ברנע, מבטלת את השיטה היחידה שנועדה להגן על כל חף מפשע עד שיוכח אחרת: הגשת תלונה, חקירה, משפט ופסק דין. לא, מבחינת רוזין, צריך למנות חקירה פנימית (שתמיד לא תהיה אובייקטיבית).

כלומר, רוזין מתייחסת להטרדות מיניות כפשעים "שונים", שהטיפול בהם הוא מחוץ לדרכי החוק. היא לא עוצרת שם. על פי ההיגיון הזה יהיו עוד ועוד מקרים כמו ברנע. רוזין אף יוצאת נגד התחקיר המאוד מהודק של דרוקר, עיתונאי מצוין, בטענה שמדובר ב"תחקיר מגמתי". איזו מגמה?! לדרוקר אין עניין אישי עם ברנע, אין לו עניין בלחסל את מרצ או את גברת רוזין או את זנברג.

מה שקרה פה הוא המקרה היוצא דופן, הנדיר כנראה בו התובע, ברנע, לא היה צריך להילחם בבית המשפט כי פלדמן חזרה בה. לא היה פה מקרה של מילה נגד מילה אלא הצטיירה תמונה ברורה של מי חף מפשע: ברנע. המציאות הזו לא מתיישבת עם האג'נדה של רוזין או זנדברג. רוזין כן הכניסה לנוסחה את השם הדמוני יגאל עמיר (אלוהים יודע מה קשור) כי שמעו זאת בהקלטה ורוזין כן טענה שזו תביעת השתקה למרות שבתחקיר אמרה שלא אמרה זאת (במאמר כתבה שלא זכרה שעשתה זאת) למרות שזו הייתה תביעה לגיטימית ולא "השתקה" כאילו היה מדובר בטייקון כלכלי נגד עיתונאית דלת אמצעים. תביעה במצב כזה מצופה מאדם שחייו נהרסו בלא עוול בכפו.

רוזין לא יכלה ולא רצתה להתמודד מול המקרה באובייקטיביות ובכך היא וזנדברג פועלות מתוך עיוורון גמור ועושות עוול נוראי לתנועת מי טו ומציגות פמיניזם כתנועה של נשים שלא מעניין אותן העובדות אלא מניחות שגברים הם אוטומטית תמיד אשמים. זה כל כך מרגיז ומקומם ומפתיע כי זו גדולה להודות בטעות וזו עוד יותר גדולה להסיק מסקנות מתוך המקרה של ברנע. רוזין מנסה לבדל את עצמה מזנדברג, בכך שתומכת בניצן הורוביץ אבל האמת היא שהן שייכות לאותו מחנה והן פעלו כמיקשה אחת בפרשה החמורה הזו.

הפרסום של יסמין לוי בפייסבוק

פרסום נוסף של יסמין לוי

נמרוד ברנע 4 במאי 2019

נתחיל בדבר החשוב ביותר, שהיה נכון מהרגע הראשון ונכון גם עכשיו:

מעולם לא הטרדתי, פגעתי מינית או תקפתי מינית אישה כלשהי.

קרה שפגעתי, ככל האדם, ברגשות של אנשים. קרה שנהגתי באנוכיות ובחוסר התחשבות. אבל המושג "פגיעה מינית", גם אם אפשר לדון על גבולותיו, לא יכול להתגמש עד אינסוף, ואני מעולם לא עשיתי דבר שנכלל בגבולות הסבירים של ההגדרה הזאת או אפילו מתקרב אליהם.

מעולם גם לא הוגשה נגדי תלונה כזאת. לא במשטרה, לא בביהמ"ש, לא אצל ממונה למניעת הטרדה מינית במקום העבודה, לא בשירותי הצבאי ואפילו לא בביה"ד של מרצ. לא הוגשה לא תלונה אחת ובטח שלא ארבע. ובלשון פס"ד בקובלנה שלי נגד יו"ר מרצ תמר זנדברג:

"העותר עמד במרכזם של פרסומים רבים על מעשים מיניים בלתי תקינים וזאת מבלי שנפתחו כנגדו הליכים חוקיים כלשהם, ואף לא הוגשה כנגדו תלונה כלשהי למי מרשויות החוק. כנגד העותר אף לא הוגשה קובלנה כלשהי לבית הדין ואיש לא פנה לבית הדין בעניינו של העותר על פי הנוהל הנזכר לעיל."

למרות שלא הוגשה נגדי תלונה בשום מוסד כדין – עולמי חרב עלי. ולא משנה כמה ניצחונות משפטיים יהיו לי, כמות השקרים, השמועות והדיסאינפורמציה שהופצה לגבי ילוו אותי עוד תקופה ארוכה.

עזבתי את מקום עבודתי כדי לנהל את קרב חיי, תמר זנדברג הודיעה ברבים שאני פוגע מינית, יש לינץ' חסר רחמים ברשתות החברתיות נגדי, מיכל רוזין עושה לי דמוניזציה והשוותה אותי ליגאל עמיר, הרסו את שמי הטוב ופגעו ביכולתי להתפרנס, עשו לי 'תג מחיר' בכניסה לבניין, חסכונתיי הדלים התאדו כליל ונכנסתי לחובות כדי לממן ייעוץ משפטי, אנשים קרובים ממרצ שעם חלקם אני בקשר מעל עשור ניתקו עמי קשר.

אני פעיל פוליטית מזה 20 שנה. מעולם לא תיארתי לעצמי שיהיה מי שינצל מאבק חשוב כמו המאבק בפגיעה מינית ויעשה בו שימוש לטובת אינטרסים פוליטיים צרים. בטח שלא במרצ – והכל תוך רמיסת ערכי יסוד של הזכות להליך הוגן ושלטון החוק. לא קל לתפוס שתרחיש כזה ייתכן, אבל למרבה הזעזוע והכאב, זה מה שקרה, ובפוסט הזה אספר כיצד.

לפניכם טקסט ארוך וכרונולוגי. אין לי ברירה אחרת: קל מאוד להכתים את שמו של אדם, קשה מאוד לנקות אותו. פוסט מבולבל בפייסבוק וחמש דקות ברדיו הספיקו כדי שהחיים שלי יירדו לחלוטין ממסלולם.

***

"או שתעזוב את מרצ והפוליטיקה – או שנהרוס לך את החיים" –

בחודש אוקטובר האחרון פנתה אלי אישה בשם אלישבע פלדמן, עמה קיימתי קשר מיני בעבר, וטענה שפגעתי בה מינית ב-2005, בתחילת קשר שנמשך אחר כך שנים רבות. ניסיתי לשוחח עמה על כך, הצעתי לה להיפגש כדי להבין איך היא חוותה את הדברים – אך לשווא. מהר מאוד השיחה עברה לאפיקים אחרים. הוצבו לי שתי אפשרויות:

לעזוב את מרצ והפעילות הפוליטית לצמיתות או שיהרסו לי את החיים, יהרסו אותי במרצ, בשמאל ובכל מעגלי החיים הרלוונטיים שלי.

נורת אזהרה בגודל של פצצת אטום נדלקה לי מעל הראש: למה אלישבע שאינה קשורה למרצ דורשת ממני להתפטר?

היום אנחנו כבר יודעים, כי אלישבע מספרת ופרסמה עדויות קשות (להרחבה – חפשו בפרסומים של אלישבע בפייסבוק ובטוויטר), שמי שעמד מאחורי הסחיטה באיומים היו שתי פעילות מרצ שתדרכו אותה, הפעילו אותה, תמרנו אותה, לחצו עליה, השתמשו בה וניצלו אותה לצרכים פוליטיים ציניים של מאבקים פנימיים בתוך מרצ.

הן יצרו אצל אלישבע את הרושם שאני לא פחות מאנס סדרתי, שיש שמועות עלי שאנסתי קטינות, שיש עשרות נשים במרצ שמפחדות ממני, שהדבר ידוע כבר שנים ושהסיבה היחידה שאיש לא עושה דבר היא שאני דמות פוליטית כל כך חזקה ועוצמתית במרצ ושרק מישהי שהיא לא ממרצ, יכולה לחשוף את היותי עבריין מין סדרתי. המסר היה ברור – תחשפי ותסללי את הדרך לאחרות.

יום אחרי תחילת הסחיטה באיומים, אלישבע פנתה לבוס שלי, ח"כ אילן גילאון. מכיוון שאלישבע לא הייתה פעילה, מעורבת או תומכת במרצ ושלא היה שום קשר בין הטענות שלה נגדי למרצ – התחלתי לחשוד שקורה כאן משהו גדול יותר. ואכן, היום היא מספרת שעשתה זאת בתדרוכן ובהנחייתן של שתי הפעילות.

חודשים ספורים קודם לכן, אדם אחר מהמעגלים הפוליטיים הקרובים של אילן גילאון, נתבקש לפרוש בנסיבות דומות לאחר שעלו טענות נגדו אודות הטרדה מינית לכאורה. לאחר מסכת לחצים אדירה, מצד תמר זנדברג ומיכל רוזין והקבוצה הפוליטית שאותן שתי פעילות משתייכות אליה, הוא החליט לפרוש – על אף שהוא הכחיש ועדיין מכחיש את הטענות נגדו. יש כמה קווי דמיון משמעותיים בין שתי הפרשיות: אותן שתי חברות מרצ יצרו קשר עם אנשים/נשים שבעבר ניהלו קשר מיני/רומנטי עם גברים ממחנה מסוים במפלגה ובהווה ביטאו כלפיהם רגשות שליליים. הן עודדו אותם לפנות למרצ עם תלונה על פגיעה מינית לכאורה, ולא לרשויות החוק, למרות שאין קשר בין אף אחד מן האירועים למרצ. באופן דומה, גם אז הסנקציה שנתבקשה הייתה סילוק מן המפלגה.

אני ידעתי שלא רק שלא פגעתי מינית באלישבע – אלא לא פגעתי מינית באף אישה. כאמור, אני לא טוען לעליונות מוסרית יוצאת דופן ולא מתכחש לממדיה העצומים של תופעת הפגיעה המינית, אלא רק כופר לחלוטין בהאשמות הספציפיות נגדי בגין תקיפה מינית לכאורה.
החלטתי להודיע לאילן על סיום תפקידי כיועצו הפרלמנטרי, כדי לא לסכן אותו פוליטית, ולצאת למאבק לטיהור שמי.

אף על פי שעזבתי את מקום העבודה שלי, האיומים הישירים והעקיפים והפרסומים ברשתות רק התגברו. לא היה לי מושג איך להתמודד בסיטואציה הזאת. אין שום מדריך לזה. לא יכולתי לדעת איפה זה ייגמר ואילו סכנות נשקפות לי ולבת זוגי. החלטתי להגיש תלונה במשטרה בגין סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע של סחיטה באיומים ולשון הרע נגד אלישבע ושתי העסקניות ממרצ (אחת מהן ידועה כ"אורלי", על כך אכתוב בהמשך), מגובה בראיות קשות.

כמה שבועות לאחר מכן אלישבע פרסמה פוסט ארוך, נוקב ומאשים נגדי תוך ציון שמי המלא. הוא כלל האשמות קשות ביותר. הדברים שתוארו שם הציגו אותי כגרוע שבעברייני המין.

אלישבע ואני היינו בקשר ארוך מאוד, שהתאים לשנינו. היו לי חומרים רבים שהוכיחו שמה שאירע בלילה שבו עסק הפוסט לא היה שונה ממפגשים רבים אחרים שהיא יזמה הן את קיומם והן את תוכנם, גם אחרי אותו לילה, והיו לשביעות רצונה.
בחרתי לא לפרסם את החומרים, מטעמי צנעת פרט ואמונה ערכית עמוקה שיש דברים שצריכים להתברר לעומק באופן ענייני. בחרתי להימנע מכל לכלוך או פרסום "צהוב", שערורייתי או פיקנטי בנושא. גזרתי על עצמי שתיקה ובחרתי באפיק משפטי של תביעה לטיהור שם.

לא היה זה הפרסום הראשון של אלישבע בפייסבוק בענייני – וכבר פנו אלי כמה אנשים בנושא לשאול מה קרה, אבל הפוסט הזה הכה גלים. מאות לייקים ושיתופים הגיעו כמו צונאמי. הטוויטר החל לגעוש גם כן. פוסטים של אנשים שלא מכירים את אלישבע או אותי החלו לצוץ בנושא.

גברת אחת, שמעולם לא פגשתי, גילתה גסות ותוקפנות יוצאי דופן בהתבטאויותיה נגדי ובין היתר פתחה משחק יומי בטוויטר – "בכמה נשים נמרוד ברנע פגע מינית?". באותו הזמן לא ידעתי שאותה גברת היא בת זוג של חבר ועידת מרצ, שבמקרה גם היה ספק שירותים בתשלום של מרצ בעבר, שעמו הייתי מצוי במתיחות על רקע פוליטי מזה תקופה ארוכה.

בשלב הזה (בנובמבר), פניתי ליו"ר מרצ ח"כ תמר זנדברג. בפגישה איתה הצגתי בפניה את כל הראיות שהצגתי בפני המשטרה על הסחיטה שאני עובר, קשירת הקשר נגדי והמעורבות המרכזית של אותן שתי חברות מפלגה בעניין. ביקשתי ממנה לערוך בירור, אבל זנדברג סירבה בתוקף. היא טענה שזה חמור מאוד שפניתי למשטרה נגד חברות מפלגה, אמרה לי שאין לה סמכות לטפל בסיטואציה, שאין לה מנדט בנושא ושאין לה שום כוונה לעסוק בזה. "ברגע שהלכת למשטרה – אין יותר אנחנו כמפלגה" אמרה לי יו"ר התנועה. היא סיפרה שאלישבע פנתה אליה והיא אמרה לה מה שהיא אומרת לכל אישה שפונה אליה – שיש לה שתי אפשרויות: ללכת למשטרה או למרכז סיוע, ושהיא מוכנה ללוות אותה לכל אחד מהם. שאלתי אותה האם התקבלו פניות נוספות בענייני והיא השיבה בשלילה.

סיימתי בבקשה – שזנדברג לא תעביר לי מסרים דרך שליחים ותעדכן אותי ככל שתחליט לפעול בנושא. היא הבטיחה ואמרה שכמובן, לא תעשה שום דבר בלי לדבר איתי קודם.

זאת הייתה הפעם האחרונה שדיברנו.

***
תביעה לטיהור שם –

בדצמבר, לנוכח הלינץ' ההולך ומתעצם ברשתות, ובעקבות קריאתה החוזרת ונשנית של אלישבע שאתבע אותה אם אני חושב שהיא טועה, הגשתי תביעת לשון הרע נגד אלישבע ונגד אותה גברת שהשמיצה אותי באינטנסיביות.

עם הגשת התביעה בביהמ"ש החל גל חדש של האשמות נגדי ברשתות, הפעם בטענה שהגשתי "תביעת השתקה". מבחינתם, אין לי שום דרך לגיטימית להתמודד עם טענות שקריות נגדי, הרי ברגע שפורסם פוסט בפייסבוק שבו מישהי כותבת שפגעתי בה מינית – עלי להיעלם מעל פני האדמה או להסתובב עם התווית "עבריין מין" בגלל שככה החליטו בפייסבוק. היו גם מי שכתבו שאני צריך לשטוח את גירסתי, ואז הם יוכלו להחליט – בתור חבר המושבעים הווירטואלי, ועד אז – אני אשם מבחינתם.

בדיון בביהמ"ש השלום, הבחין השופט שמדובר בתיק שמתאים לגישור. היה ברור שאני נכון לכל פיתרון אשר יחשוף את האמת ויטהר את שמי. לא בצע כסף הניע אותי. בהסכמת הצדדים התחלנו את הליך הגישור.

התביעה צוירה על ידי מתנגדיי כצעד אלים המוכיח שאני מייצג את כל תחלואי הפטריארכיה. אבל הבחירה באפיק המשפטי היתה ניסיון להביא לבירור הוגן ואובייקטיבי של הדברים, באין חלופה אחרת. אבוי לנו אם נגיע ליום שבו פנייה לרשויות תהיה דבר פסול או מגונה. המקומות היחידים שבהם פנייה לחוק אינה לגיטימית היא בארגוני פשיעה וחברות מושחתות.

לא פניתי לרשתות החברתיות, לא הלכתי לעיתונאים, לא ניסיתי להכפיש או להשמיץ אף אחד. עד לרגע זה, שתקתי. ניסיתי להגן על הנכס היחיד שיש לי, שמי הטוב, בכלי היחיד שעמד לרשותי – הזכויות שלי.

***
"אורלי", שקרים וזנדברג –

בתחילת 2019 נודע לי ש"מתלוננת" נוספת עולה לדבר תחת השם "אורלי" בתכנית של קרן נויבך, שתדווח שיש כבר שלוש "תלונות" נגדי. עו"ד שלי ביקשה להיפגש עם נציג מצוות התכנית, לשטוח בפניו את דברינו, להציג מסמכים והקלטות. לרגע לא ביקשנו למנוע את הפרסום.

לתדהמתי צוות התכנית של קרן נויבך לא הסתפק בדחיית הבקשה שלנו להיפגש איתנו אלא גם סירב לקבל מאיתנו מסמכים באי-מייל.

זו לא הייתה הפעם האחרונה שזכיתי ליחס מגמתי מאמצעי התקשורת, שהעדיפו כותרות צהובות על "הטרדות מיניות" מאשר לנסות להתעמק בעובדות או אפילו לקיים את הסטנדרט העיתונאי הבסיסי ולבקש תגובה לפני פרסום ידיעה.

באשר ל"אורלי": לפני שש שנים ערכתי מסיבה פרטית בבר בתל-אביב. הגיעו אליה חברות וחברים שלי ממעגלים שונים, חלקם ממרצ, חלקם משירותי הצבאי, חלקם מהלימודים וכו'. אחת המשתתפות במסיבה הייתה "אורלי", פעילה במרצ בסביבות גילי, בחורה אסרטיבית וחדה. באותה התקופה היא הייתה בקשר לא בלעדי עם בן הזוג שלה, גם הוא פעיל מרכזי מרצ, אחד מהאנשים המקורבים ביותר לתמר זנדברג מאז היבחרה לכנסת. במהלך המסיבה קיימנו מגע מיני הדדי בהסכמה ואחר כך חזרנו למסיבה.

כמה ימים לאחר מכן המראתי לברלין ואחרי שלושה חודשים חזרתי ארצה. בן הזוג של "אורלי", נפגש איתי וסיפר שהוא נפגע ממני מאוד בגלל ש"אורלי" בגדה בו איתי. הוא סיפר שזה הוציא אותו מדעתו תקופה ארוכה ועורר בו מחשבות על נקמה מסוימת. התנצלתי, סיכמנו שהדברים לא יחזרו על עצמם, ונפרדנו כידידים.

זה היה ב-2013. בשנים שחלפו הייתי בקשרים חברתיים ופוליטיים עם "אורלי" ובן זוגה.

ב-2.1 "אורלי" עלתה לשידור אצל נויבך וסיפרה במשך כ-25 שניות על אירוע קשה וחמור, שבו לטענתה ניסיתי לדחוף אותה לשירותים במסגרת מסיבה של המפלגה, היא הדפה אותי והצליחה להימלט. זהו שקר מוחלט. לאחר מכן במשך דקות ארוכות היא דיברה על מרצ, הסבירה מדוע חייבים להרחיק אותי מן ההנהלה ורזמה רמיזה שקרית שגורמים בעלי כוח פוליטי מגנים עלי. לדבריה, היא פנתה לזנדברג חודש קודם לכן עם תלונה נגדי, ודבר לא נעשה.

בתוכניתה של נויבך לא הובהר ש"אורלי" מקורבת מאוד לזנדברג שעלתה להתראיין בהמשך התכנית. לא הובהר שהיא היתה מעורבת בתוך פחות מחצי שנה בהולדתן של שתי פרשיות נגד אנשים מאותה קבוצה פוליטית. לא הובהר ש"התלונה" שלה באה לעולם כחודש לאחר שהגשתי נגדה תלונה במשטרה על סחיטה באיומים.

אחרי "אורלי" עלתה לשידור מועמדת בפריימריז במרצ, שהציגה את עצמה כמי ש"אורלי" פנתה אליה לסיוע ותמיכה, תוך שהיא מסתירה שהיא ו"אורלי" לא רק חברות קרובות אלא גם פעילות מחנאיות בולטות במרצ. החל מאותו רגע אותה פריימריסטית הפכה את הפרשה שלי לקרדום לחפור בו לצרכי הבחירות הפנימיות.

אחריה, עלתה לראיון יו"ר מרצ זנדברג. נויבך ביקרה אותה בחריפות על כך שהיא לא עושה דבר בנוגע ל"תלונות על פגיעה מינית במרצ". זנדברג גמגמה ולא הצליחה להציג עמדה קוהרנטית או לענות על שאלות. היא כן אמרה שאין לה סמכות בנושא, כינתה "חרפה" את ההליך המשפטי שניהלתי ואמרה ש"הועבר לי המסר" לא להגיע לישיבות הנהלת המפלגה.

עם סיום הראיון הוציאה ח"כ מיכל רוזין הודעה שהיא קוראת לי להשעות את עצמי. שלחתי לה ווצאפ וביקשתי ממנה להיפגש ולדבר על הדברים פנים אל פנים.
היא לא ענתה להודעה הזאת.

במהלך החודשים מספר "התלונות" נגדי צמח לארבע על פי הצהרות של זנדברג שדווחו באמצעי התקשורת והדהדו ברשתות. איש לא מסר לי למי יש טענות נגדי, מהן הטענות נגדי או כל פרט מידע אחר. זנדברג החזיקה את המידע אצלה במייל, השתמשו בו נגדי באמצעי התקשורת – מבלי שאף אחד נחשף אליהן. בחודש מרץ מישהי צייצה מחשבון אנונימי בטוויטר וטענה שתקפתי אותה מינית אך לא תיארה או אפיינה בשום צורה את האירוע שאליו היא מתייחסת. שתי "התלונות" האחרות נחשפו בטוויטר לאחר מכן, ואפילו לכאורה לא מדובר בתלונות על פגיעה מינית – אגיע לכך בהמשך.

***
כשמקארתי וקפקא נפגשים במרצ –

מייד לאחר השידור אצל קרן נויבך זנדברג ורוזין פרסמו בעמוד הפייסבוק הודעה שלפיה יו"ר המפלגה פנתה לביה"ד של המפלגה לפני מספר שבועות בנושא. גם זה שקר. הפנייה הראשונה שלהן לביה"ד נולדה רק למחרת השידור.

זוהי רק הדוגמה הראשונה, מיני רבות, לפייק ניוז, שקרים בוטים וחוזרים ונשנים שיופצו על ידי זנדברג ורוזין בנושא, בניסיונן להדוף את הביקורת, לרכוב על התלהמות ברשתות החברתיות, לסלק אותי ממרצ ולהגן על עצמן.

קצרה היריעה מלפרט את כל השקרים של זנדברג ורוזין בנושא. אולי אדרש לכך בהמשך. בינתיים, אני מקווה שכולם יסכימו איתי ששום מטרה, נעלה ככל שתהיה, אינה מצדיקה את תרבות השקר בקרב נבחרי ציבור. כשיו"ר מפלגה משקרת לאורך חודשים בנושא כה רגיש וחשוב – זאת לא פרוצדורה, אלא מהות, וזו פגיעה ביושרה של המאבק החשוב בפגיעות מיניות, שבשמו כביכול היא רומסת עקרונות יסוד דמוקרטיים.

במקביל, הגיעו אלי שמועות כי זנדברג פנתה לביה"ד של המפלגה בבקשה למנות בודקת ל"תלונות" שהיא קיבלה בענייני, בהליך שמתקיים בדלתיים סגורות, בלעדיי. לא האמנתי למשמע אוזניי. לא הבנתי באיזו שיטה ניתן לקיים הליך משפטי נגד אדם מבלי שהוא יהיה נוכח בו או יוכל לדעת אפילו מה האשמות נגדו.

יתרה מזאת, זנדברג ביקשה מביה"ד למנות "בודקת", בלי כל מקור סמכות. ביה"ד לא היה יכול להעניק לזנדברג את מבוקשה, שכן גם הוא מוגבל על ידי שלטון החוק. ביה"ד דחה את בקשתה של זנדברג בהרכב של חמישה.

אבל הביקורת בפייסבוק נשפה בצווארה של זנדברג, ומיכל רוזין עקפה אותה בהצעות יותר קיצוניות ומתלהמות לאופן סילוקי מהמפלגה. אחרי שבקשתה נדחתה, זנדברג הוציאה הודעה לעיתונות, כי לאור העובדה שביה"ד לא קיבל החלטה מהר מספיק לטענתה והעלה בפניה שאלות של סמכות – היא תמנה "בודקת" מטעמה. אותה "בודקת" היתה גלית דשא, מקורבת של זנדברג, חברת ועידת מרצ ומעורבת באינטרסים הפוליטיים במפלגה, שאף הצהירה מראש שהיא מאמינה למתלוננות, לפני שהגיעה לכדי בירור. כמו כן, לא היה בכוונתה לאפשר לי לראות את תוכן ה"תלונות" אלא רק לקבל "דיווח כללי". דשא לא נדרשה להיות כפופה לחוק, אלא רק לצרכים הפוליטיים של זנדברג.

זנדברג לא הסתפקה בתפקיד יו"ר המפלגה – היא החליטה להיות גם החוקרת, גם התובעת, גם בית משפט שדה וגם התליינית.

בתור פמיניסט, לא הייתה לי כוונה לאפשר לזנדברג, או לאף אדם אחר, לרמוס אותי ואת זכויותיי בשם פרשנות מסולפת, עקומה ופוגענית של פמיניזם. אין פמיניזם בלי זכויות אדם. כשהצטרפתי למרצ ב-1999, שנים רבות לפני שזנדברג הצטרפה לפעילות, עשיתי זאת בין היתר כי היא מחוייבת לזכויות אדם, דמוקרטיה ושלטון החוק. אותם עקרונות שמותקפים כיום חדשות לבקרים על ידי הממשלה, והנה – יו"ר מרצ וח"כ מטעמה, חותרת תחתם ועוד מתיימרות להציג את זה בתור אקט פמיניסטי.

עתרתי לביה"ד של מרצ נגד זנדברג על ההליך המכור – והעתירה התקבלה. בזמן שזנדברג נהנתה מהייעוץ המשפטי של המפלגה, מערך דוברות ומשכורת על חשבוננו – אני נאלצתי להתמודד מולה בתור מובטל, שלווה כספים כדי לממן ייעוץ משפטי, בלי מעמד ציבורי, בלי חברים וקשרים בתקשורת.

***
תג מחיר –

בתחילת פברואר, יצאתי בבוקר מהבית עם בת זוגי ולנגד עיני התגלתה פעולת "תג מחיר". בכניסה לביתי רוסס גרפיטי: "ברנע שב בבית", "האנסים תחילה" (התייחסות לסלוגן של הקבוצה הפוליטית אליה אני משתייך – "האנשים תחילה") ועוד שאר השמצות. הגשתי תלונה במשטרה.

למחרת דווח דיווח אוהד על האירוע בעמוד פייסבוק פמיניסטי. בתגובות שונות נטען שברגע שתבעתי "תביעת השתקה", חשפתי את עצמי לביטויים כאלה של "התנגדות". חוסר האונים האדיר ברגע הזה מתמצת אולי את החוויה כולה: מותר לעשות לי כמעט הכול (או הכול – בתגובות היו גם מי שקראו לשלוח אלי בריונים שיכו אותי), ולי אסור לעשות דבר.

***
אלישבע חוזרת בה, תוכן "התלונות" האחרות נחשף –

בתחילת אפריל התקיים דיון משפטי משמעותי בנוכחותי ובנוכחות אלישבע. עלו בו סוגיות עקרוניות בנוגע לפמיניזם, ובהן התובנה שכמו ש"לא הוא לא", "כן הוא כן". הוסכם גם שתפיסות פסאודו פמיניסטיות, שמקטינות נשים ומעצבות אותן כחלשות וכחסרות אוטונומיה להחליט מה הן רוצות לחוות, הן פטרנליסטיות ולא פמיניסטיות.

הדיון הופסק כי היה ברור שאלישבע רוצה להרהר בדברים. הופננו לגישור. עוד לפני הגישור אלישבע כתבה לי.

אלישבע שלחה לי ביוזמתה מכתב התנצלות. לא מכתב התנצלות שהוכתב על ידי עורכי הדין או על ידי ביהמ"ש – מכתב שאלישבע ניסחה בעצמה ושלחה אלי. בכיתי מרוב התרגשות. הערכתי ועודני מעריך את היושרה והאומץ של אלישבע. המכתב כלל התייחסות לגורמים הפוליטיים במרצ שניצלו, תמרנו והשתמשו באלישבע במסגרת היריבויות הפנים-מפלגתיות. בהסכם הגישור, לא נכללה שום התחייבות מצד אלישבע פרט לפרסום מכתב ההתנצלות שניסחה ביוזמתה ושלחה לי בעצמה. מאז היא מרבה לפרסם פוסטים ברשתות השונות שמספרים את האמת ומתנגדים להשמצות נגדי. פרסומים אלה הם ביוזמתה ועל דעתה בלבד. היא לא מחויבת אליהם משפטית, אין אליהם שום התייחסות בהסכם הגישור, ולא אני ביקשתי ממנה לפרסם אותם.

אחרי שהסכם הגישור קיבל מעמד של פסק דין בביהמ"ש, אלישבע פרסמה את מכתב ההתנצלות המקורי בפייסבוק. הבחירות לכנסת הסתיימו ולא הוגשה נגדי אף תלונה. חשבתי שאוכל סוף-סוף לחזור לשקם את חיי.

אלא שהרשתות הוסיפו לסעור, בטענה שאין די בחרטה של אלישבע, כי יש מתלוננות נוספות.
אלישבע עצמה הודתה שמי ששכנעו אותה להתייחס לחוויה שעברה כאל פגיעה מינית השתמשו בידיעה על ה"מתלוננות" הנוספות כדי לחזק את טענתן, וה"מתלוננות" דיברו רק אחרי אלישבע, כי הסתמכו על העדות שלה כהוכחה לכך שאני אדם מסוכן ושסביר שנפגעו ממני.
בשבוע האחרון ברשתות החברתיות נחשף סוף סוף תוכנן של ה"תלונות":
מתברר שהבחורה שצייצה שתקפתי אותה – מלינה כי *ניסיתי* לנשק אותה במפגש בבר בפלורנטין.
בחורה אחרת מספרת שהיא יזמה איתי מגע מיני, שנפגשנו מספר פעמים ושנהגתי בה בעדינות ובכבוד, ושמספר שבועות לאחר המפגש המיני האחרון שלנו – היא הרגישה שזה לא תקין עקב פער הגילאים בינינו. הסירו דאגה מלבכם – היא הייתה בגירה בזמן המדובר.
אין לי כוונה לנהל קרב גרסאות באינטרנט מול שתי נשים אלה, שאני מכבד, שאני רוצה בטובתן ושהייתי מעוניין לנהל איתן דיאלוג. בשלב זה, די לי בכך שהטענות הללו, גם בפרשנות המחמירה ביותר שלהן, אינן מתארות משהו שמתקרב לפגיעה מינית, לתקיפה מינית או לכפייה כלשהי.
למותר לציין שאף אחת מהנשים הללו לא בחרה להגיש תלונה נגדי – ולכן הטענות שלהן לא יכולות להתברר.

***

על כל עמדה תיאורטית אפשר לקיים דיונים ארוכים ופורים בפלטפורמות שונות. כאן מדובר בחיים שלי, אדם בשר ודם, ועל המחיר העצום שאני והקרובים לי משלמים בגלל ניסיון פוליטי, משובש ומעוות, לחלק את העולם לשחור ולבן, לכפות סיסמאות פשטניות על מצבים מורכבים ולסמן שעיר לעזאזל שאם רק נסלק אותו "ויהי מחננו טהור".

המאבק שלי מעולם לא היה על מקום במרצ, אלא על שמי הטוב, על האפשרות לנהל חיים נורמליים בעולם, מבלי להיות מודר ומושמץ. הפעילות הפוליטית היא חלק ניכר ומשמעותי מחיי ומלווה אותי מאז נעוריי, והניסיון למנוע ממני להמשיך בה הוא פגיעה אנושה בי, אבל לא בזה הנזק מסתכם.

לא הייתי שורד את התקופה הזאת בלי האנשים הקרובים אלי. יש לי בת זוג מדהימה שכל יום אני אומר תודה מחדש שהכרתי אותה, משפחה תומכת וחברות וחברי אמת. גם ברגעים שהרגשתי הכי בודד, הכי חלש, הכי חסר תקווה – הם היו שם בשבילי. ועל כן אהיה לנצח אסיר תודה להם.

עצוב לי, וכואב לי בצורה שקשה לתאר, שלא משנה מה נקבע בביהמ"ש או העובדה שלא הוגשה נגדי תלונה אחת – יהיה מי שימשיך לרדוף אותי, לסמן אותי בתור נבל ולהסית נגדי. האמת והעובדות לא מעניינות אותם. להם יש נרטיב, יש סיסמאות ויש פייסבוק, וזה מה שחשוב להם.
אני משלים עם זה שאותם כבר לא אשכנע – אבל אני מקווה שבכל זאת, אתכם כן הצלחתי.

נמרוד ברנע בפייסבוק

 

יעל דן  בהארץ

 

"למשל בתחקיר 'המקור': אני יכולה להגיד לך שהתלונות של הבחורה שהופיעה בתחקיר הגיעו גם אלי ובחרתי לא לטפל בזה. הטיעונים נראו לי כל כך גבוליים. אם אני רואה תלונות על הטרדה מינית שהן בעיניי בתחום האפור, אני מניחה להן. את הזמן שלי אני מקדישה למקרים שהם שחור משחור. את התחום השנוי במחלוקת אני משאירה לאחרים. יש הרבה מקרים שמגיעים אליי ואני לא משתפת איתם פעולה.

הראיון עם יעל דן בהארץ

tuval bar yochai

אחרי שזנדברג נתפסה משקרת, בשידור, ולא בפעם הראשונה (פרשת קלוגהאפט) – היא ממשיכה לשקר גם בפייסבוק, כפי ששיקרה לאורך כל הפרשה הזאת במשך תשעה חודשים.
הבעיה היא, שלשקר אין רגליים – ובתחקיר המקור שקריה נחשפו. גם כעת, היא לא מתנצלת אלא ממשיכה להשמיץ ולהכפיש.
1. תמר קלוגהפאט כותבת שלא ביקשה לחרוץ משפט ולא לערוף ראש – אז מדוע לא הפיקה לכתוב שברנע הוא פוגע מינית? להוציא עליו הודעות לעתונות שבה היא מתייחסת אליו כאל פוגע מינית? לטעון שהוא פוטר מתפקידיו במפלגה (הוא חבר הנהלת מרצ, תפקיד וולונטרי)?
כשנמרוד ברנע בא אליך בחודש נובמבר וביקש ממך לערוך בירור והציג בפניך ראיות על סחיטה באיומים – גלגלת אותו מכל המדרגות. אמרת לו שזה חמור שהוא פונה למשטרה (!).
אין שום קשר, כפי שנחשף בכתבה, בין הטענות – לבין מרצ. אבל שום קשר. העובדה שזנדברג חושבת שיש לה סמכות להיכנס לחיים הפרטיים של אזרחים שלא קשורים למפלגה – חמורה מאוד. העובדה שברנע חבר הנהלת מרצ לא מעניקה לו שום מעמד בחייו הפרטיים.

2. זנדברג שוב לא נותנת לעובדות לבלבל אותה – כפי שתואר בכתבה, שתיים מ"הטענות" הן לא עבירה, לא פגיעה ובטח שלא תקיפה מינית. כפי שדרוקר אמר, זנדברג אינה דוורית וחבל שאין לה מינימום שיקול דעת, אלא שהיא נוהה אחר העדר.

3. אם ככה – מדוע כשפנתה אליך אלישבע פלדמן בחודש אוקטובר אמרת לה שהיא יכולה ללכת למשטרה ואמרת שזה מה שאת אומרת לכל מי שפינה אליך?

4. ביה"ד של מרצ – אותה זנדברג ביזתה, רמסה, שיקרה לו וכמעט עלתה עליו עם D9 – קבע נוהל להגשת תלונה על הטרדה מינית. למה זנדברג ממשיכה לשקר שוב ושוב?

5. זנדברג פנתה לביה"ד למנות *מקורבת* שלה, עסקנית מפלגה, בעלת אינטרסים במרצ, שהיא *חסרת השכלה משפטית* ל"בודקת". ביה"ד זרק אותה מכל המדרגות. הבקשה למנות את אותה "בודקת" הייתה בהליך שבו ברנע לא היה צד בכלל. היא הלכה מאחורי גבו לביה"ד והגישה בקשה תוך שהיא לא מאפשרת לו לדעת אפילו מה הטענות נגדו. זה יותר מתאים לקפקא או לשב"כ מאשר לביהמ"ש. יש מושגי יסוד בדמוקרטיה וזנדברג מסרבת להבין זאת כשזה לא נוח לה. ביה"ד זרק את זנדברג מכל המדרגות. אחרי שהוא זרק אותה מכל המדרגות – כי היא פעלה בניגוד לחוק, היא ביקשה למנות אותה על דעת עצמה. היא טענה שזו בדיקה מחייבת ושלאותה מקורבת תהיה סמכות לקבוע מה אירע או מה לא אירע – ואחר כך שינתה את עמדתה.
ברנע שמר על זכויותיו ופנה לביה"ד – ש*הרשיע* את זנדברג בהתנהגות שאינה הולמת כחברת מפלגה בכלל וכיו"ר מפלגה בפרט.

כשסוחטים מישהו באיומים ומוציאים את דיבתו – מה פסול בכך שהוא יפנה לרשויות? האם זנדברג נגד שלטון החוק? האם זנדברג נגד המשטרה וביהמ"ש? האם הנורמות במרצ זה ש"סוגרים דברים בפנים" כמו שציינה משל היינו הסופרנוס או פורום תקנה?

6. במקום להרכין ראשך מול שלטון החוק – את תקפת את ביה"ד משל היית סמוטריץ'. אין לך בושה. באמת. צביעות שלא הייתה מביישת את אחרוני הטוקבקיסטים של הימין.

7. את מואשמת בכך שאת גרמת נזק אדיר במאבק למניעת הטרדה מינית, את מואשמת בכך שיש לך שיגעון גדלות, את מואשמת בכך שאת חושבת שכל חוויה סובייקטיבית הופכת לעבירה פלילית, את מואשמת בכך שאת יצרת זילות לפגיעה מינית, את מואשמת בכך שבגלל ההתנהלות החובבנית-עבריינית שלך – תנועת מי טו תיפגע.
עצוב שאין לך מחויבות ערכית ומוסרית לדמוקרטיה, לזכויות אדם, לשלטון החוק. מושגים קטנים.

8. אותן נשים בחרו שלא לנקוט שום פעולה רשמית אלא רק להשמיץ את ברנע ולרצות לשחוט אותו בכיכר העיר – מה שאת התנדבת לעשות בשמן, בשמחה וברצון.

9. מה זה נפגעו מההתנהגות המינית שלו? אין אנשים שנפגעו מההתנהגות המינית שלך? לא כל חוויה לא נעימה היא "פגיעה". הזילות שאת עושה לפגיעה מינית פוגעת בפמיניזם בצורה קשה מאוד.

10. אם את נגד מערכת המשפט ונגד המשטרה – מה ההבדל בינך לבין נוער הגבעות? את בעד לעבור על החוק בשם "הפמיניזם" והן בעד לעבור על החוק בשם "ארץ ישראל השלמה".

11. מצד אחד את אומרת שאת לא משטרה אבל מצד שני את כבר קובעת שלא מדובר בחיסול פוליטי. אולי ניגוד העניינים הכבד שיש לך, עקב הקשר שלך לאותה "אורלי", מעיב על שיקול הדעת שלך?

12. אם אין לך דבר נגדו – מדוע לא טרחת לדבר איתו? מדוע לא ניסית לקיים דיאלוג איתו?

13. יו"ר מפלגה שפועלת בניגוד לחוק, בניגוד לעובדות, בניגוד לאמת, שבשם סיסמאות ונרטיבים מוכנה להחריב מפלגה שלמה וחיים של בן-אדם – זה דבר חמור מאוד. נקווה שבקרוב נסיים אותו.
זנדרג לא עשתה דבר בנושא, אבל דבר, עד הכתבה אצל קרן נויבך. אם מאמינים לזנדברג – אז במשך חודשיים היו אצלה תלונות על הטרדה מינית והיא לא עשתה איתן דבר. רק אחרי הכתבה ברדיו. זה מראה שאת אפילו לא לצד המתלוננות, אלא לצד הפופוליזם.

כדאי שזנדברג תיגמל מהרגלה לאי-אמירת האמת

פודקאסט בגל"צ ראיון עם מיכל רוזין ואפרת נחמני בר

 

האם תביעת הדיבה של ברנע נגד הראשונה שכתבה נגדו היא תביעת השתקה? רוזין וזנדברג חשבו שכן ואח"כ קצת התפתלו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: